הרב הביא את ההלכה מהלכות ממרים פרק ג’ הלכה ג’ ברמב"ם שמדברת בענין תינוקות שנשבו, והרי הן כתינוק שגדל לבין הגוים והוא אנוס. א. הלכה זו, אם זכרוני אינו מטעני, באה לאחר דינם של אפיקורסים (שאינם מאמינים בתושבע"פ), ולא לגבי מינים? (וראינו ברמב"ם שיש גדר שונה בין מין, אפיקורס, משומד וכד’, ולית דינא חדא הוא!) ב. והרי בסוף ההלכה (עפ"י הגירסאות המדויקות [פרנקל, קאפח...], בשם כת"י התימניים)הרמב"ם כותב: "ולא ימהר אדם להרגן"! משמע שבאיזשהו שלב הדין של תינוקת שנשבו בטל ודינם כאפיקורסים לכל דבר. (וראיתי שם בשם הרדב"ז בהערתו וניתן השליך טעמו לימינו, וכן בתשובת הרמב"ם. שניהם מובאים בהוצאת "רמב"ם לעם")

במושג תינוק שנשבה שהוא אנוס בדיעותיו אין הבדל אם נתחנך לכפירה או לעבודה זרה, בכל אופן הוא פטור. ומה שכתב הרמב"ם לא למהר להורגם כוונתו אפילו אם נראה לנו שהוא אשם בדיעותיו ולא אנוס צריך זהירות ובדיקה כיוון שבדיני נפשות צריך לחשוש אפילו לספק ספיקא. מה שנוגע לרפורמים בימינו רובם ככולם עמי ארצות ובורים גמורים בכל מה שנוגע לתורה ובודאי שהם בגדר התינוקות שהזכיר הרמב"ם.