בעיתון "בשבע" מתפרסמות עוולות שעושים בתי משפט בעיקר בענייני ארץ ישראל. שאלתי היא מדוע העיתון לא מפרסם גם עוולות שעושים לעיתים בתי דין לממונות כדי שתהיה ביקורת ציבורית על התנהלותם, לדוגמא: לקרוב משפחה שלי היתה תביעה ממונית בבית דין. לתדהמתו הדיינים כתבו בהחלטתם שרכוש ששייך לו ללא ספק, שייך לצד השני למרות שהצד השני מעולם לא טען שאותו רכוש שייך לו, הוא הביא את ההחלטה לעו"ד ועורך הדין אמר שמעולם לא ראה החלטה כל כך לא הגיונית. מה יכול להרתיע דיינים שאינם הגונים כאשר אין עליהם ביקורת משמעותית? סקירה על פסקיהם בתקשורת הדתית יכולה להעלות את רמת בתי הדין ולהתריע על עוולות. מובן מאליו שהסקירה צריכה להעשות ביושר ובנאמנות מתוך כבוד לבתי הדין על מנת להגדיל תורה ולהאדירה?

אכן כאשר הדבר ברור יש לבקר, בתחילה בחשאי, ואם הביקורת אינה נשמעת, אזי בגלוי. אבל כל זה רק לאחר שהדבר ברור כשמש בצהרים, ואין לסמוך בזה על עדות בעל הדין שמספר כי גם שמע זאת מעורך דין שהתייעץ עמו, כי אולי לא סיפר את כל פרטי המעשה.