מאז שהתחזקתי יש לי תופעה שאני לא אוהב, אני מסתכל על ההורים שלי כאנשים שלא הולכים בדרך האמת ולא יודעים כלום. מן התעלות כזו מעליהם למרות שאני מתפלל רוצה שאימי תתחזק, מה לעשות, איך לגרום להם להבין מה שאני הבנתי שהדרך היא דרך תורה ומצוות. אני מרגיש אגואיסט שרק לי יהיה טוב בעולם הבא ומה איתם?

שלום רב: מידת הענווה היא הפיתרון להסתבכות שלך. אתה בסך הכל זכית בסיעתא דשמיא לא בזכותך אלא בגלל טוב ה' וחסדו כלפיך. את הוריך אתה צריך לכבד משום שה' עשה אותם שלוחים להביאך לעולם - סימן שהם רצויים וראויים להיות הוריך. דברים רבים שעדיין אינך מודע להם קיבלת מהם. על כך אתה צריך לכבד אותם לדאוג לטובתם. מצווה עליך לדאוג לצרכים שלהם. בדברים החיצוניים והחומריים יותר בקלות אנו יכולים להטיב עם האחר. בדברים רוחניים יותר קשה להטיב עם האחר. אולם בדברים רוחניים היכולת לעזור היא בכך שאין כפייה ואין מחשבות מדוייקות מה טוב להם ומה לא טוב להם. הרבה דרכים למקום. עיקר מה שתצליח לקרב אותם אל הטוב זה דווקא בכך שתאהב אותם אהבה שאינה תלויה בדבר. הם יראו כיצד דווקא התורה גורמת לך להיות אדם עם לב גדול ועם מידות טובות וכך יאהבו יותר את הקב"ה ואת תורתו. אנו משפיעים ל אחרים בעיקר דרך ההתעלות שלנו ולאו דווקא בצורה מכוונת להשפיע. ודאי שבתפילה אתה יכול להתפלל עליהם בתוך מה שאתה מתפלל על עצמך. תזכה שאתה תתעלה יותר ותהייה בחינת בן מזכה אבוה.