האם אהבה בהגדרתה מחייבת תלות רגשית של האוהב במושא אהבתו שאם לא כן נוצר יחס שכלי קר לנאהב אך מאידך זהו מצב של קבלה מהאחר על אף שעפ"י הגדרות מוכרות אהבה הינה נתינה ללא קבלה? (אם לומדים ממידותיו של הקב"ה אז חייב להיות שלאוהב אין שום תלות)

האהבה אינה מוגדרת במעשה האהבה. האהבה היא המציאות של רצון להתאחד ולהידבק אחד בשני, כשענין זה ממלא את ההוויה של האוהב והנאהב. לא מדובר על תלות אלא מדובר על התמלאות של חיים מהשייכות והחיבור שבין האוהבים. ודאי שלא מדובר על יחס קר. גם לא מדובר על משהו תלותי ומשעבד. האהבה היא הדבר החופשי ביותר והמשוחרר ביותר. אנו נכנסים אליה מתוך בחירה חופשית ורצון גדול. החופש והרצון לא מותנים בכך שיש אפשרות שזה לא יהיה. הרצון תלוי בתובנה שהקשר הוא מוסיף לנו חיים. כשמדובר על אהבה שהקב"ה אוהב אותנו זה במובן אחר. לא מדובר שהקב"ה מתחייה מכך שהוא אוהב אותנו. מדובר על כך שהחיבור והדבקות שיש בין הקב"ה לעם ישראל היא גילוי של האחדות הגדולה שיש בין הקב"ה לעם ישראל. האחדות היא הבסיס לחיבור. [וע' על כך בהרחבה בספר נתיבות עולם נתיב אהבת ה']