שלום וברכה, אני נמצאת בחברה טובה עם בנות גילי וחלקן אפילו חברות שלי, מכירה אותן הרבה זמן. הבעיה היא שאף פעם, גם כשאני מנסה- בסוף לא שומרות איתי על קשר רצוף וכולן בחבורות שלהן... ועל זה אני מאוד פגועה וכועסת אבל איפה אהבת חינם? סה"כ לא עשו לי שום דבר רע בכוונה... אחד הדברים שאני דוגלת בהם זה "אנן בחביבותא תליא" ולי בעצמי קשה מאוד לעמוד בזה... לא בא לי לצאת עליהן ולכעוס כי זה רק יחמיר את המצב :( אבל אני פשוט חייבת להגיד להן משהו, איכשהו...

שלום את מתארת מציאות כואבת. האם אף פעם לא קרה שהחברות המשיכה זמן רב? האם אף אחת לא המשיכה להיות בקשר איתך? את צודקת שאין מה לכעוס עליהן, זה לא ישפר את המצב. יתכן וניתן ליצור כמה מסגרות: חברות איתך, וחברות עם קבוצה אחרת של בנות לפי הענין וההקשר. הייתי מציע לך להתייעץ עם מורה או מדריכה שמכירה את כלל החבורה שתוכל להדריך אותך כיצד לנהוג. בהצלחה רבה!