למדתי בסימן קס"ז שניתן לומר רחמנא במקום שם ה’ ולצאת בכך ידי חובה. ערוך השולחן [או"ח רב, ג] ממליץ על אמירת רחמנא בכל ספק ברכות.מכיוון שיוצאים בו ידי חובה ומאידך אין בו חשש הזכרת שם שמים לבטלה. האג"מ [או"ח ד, מ, כז] שולל את השימוש בפיתרון הנ"ל מפאת שתי סיבות: א. בברכה יש צורך בשם ה’ המפורש ורחמנא יכול לשהחשב ככזה רק אם מברכים את כל הברכה בשפה הארמית. ב. ייתכן שבאמירת רחמנא יש הזכרת שם שמים לבטלה. לפי הנ"ל יוצא שבאמירת ברוך אתה "השם" נוכל להחלץ מכל ספק ברכות: מחד אין בזה שום חשש של הזכרת השם לבטלה (שהרי כולנו נוהגים לומר "ברוך השם" וכדו’), ומאידך ניתן להחשיב זאת כשם ה’ כמו שאומר המ"ב [קסז,ס"ק נ"ג] שיוצא באמירת ברוך המקום, ולכאורה ה"ה לאמירת :"השם". האם למעשה אכן אפשר להשתמש בפתרון זה כאשר יש ספק ברכה?

המילה "השם" באה לציין שיש מישהו הנושא שם מסוים ואיננו מזכירים את שמו. אין למילה זו אפוא שום משמעות של שם שמים, למרות שאנו יודעים את הכוונה.ברחמא יש לפחות תואר של ה' אך בהשם אין כלום ולכן אין באמירת מילה זו משום פתרון לבעיה