תודה רבה על התשובה הנפלאה ששלחתם לי בביאור הפסוק של בועז על קנין חליפין. לא הבנתי לפי רש"י את "העיסקה השניה" אם תוכלו להסביר לי בספור ממשי את המקרה. מצ"ב התשובה, "ברש"י ור"ת על הגמ’ בב"מ מ"ז נראה שיש שני פירושים בפשט הפסוק: לפי רש"י הפסוק מדבר על שני עסקאות שיכולות להתבצע ע"י קניין סודר, דהיינו עיסקת הגאולה, שהיא זכייה בחפץ ע"י קניין הסודר, כאשר בעקבות הזכייה בחפץ יתחייב הקונה בתשלום. עיסקה שניה היא התמורה דהיינו החלפת חפץ תמורת חפץ אחר, כאשר הזכייה בחפץ הראשון היא ע"י קניין סודר, וממילא זוכה חבירו בחפץ הנוסף שהוא התמורה של החפץ הראשון".

בהמשך לשאלתך בקניין חליפין, נבאר, שאם אדם רוצה לבצע יחד עם חבירו החלפת חפץ בחפץ השווה לערכו, ניתן לעשות זאת ע"י שאחד מהם ימשוך את הפרה, למשל, והשני ממילא יקנה את החמור בכל מקום שהוא. קניין זה נקרא "חליפין", ועליו דיבר הפס' ברות באומרו "תמורה", דהיינו המרת חפץ בחפץ אחר. אלא שמסביר רש"י, שבמקום למשוך את הפרה ובכך לקנותה, ניתן לקנותה ע"י קניין סודר. (כאשר בקניין הסודר ייתן קונה הפרה כלי כלשהו לבעל הפרה, ובכך יזכה בה.) ברגע שנקנתה הפרה לראשון, ממילא יזכה השני בחמור, שהרי סיכמו ביניהם שיקנו בחליפין, דהיינו שאתה תקנה את הפרה, ובתמורה לכך אני אזכה בחמור. הרב חננאל פאטשינו.