אני פונה אל הרב בהרגשת ייאוש כבדה וחוסר אור בקצה, מחפש את העזרה להמשיך הלאה. אני בן 22, מזה כשלוש שנים חוזר בתשובה, התחלתי בראש יהודי המשכתי לישיבת פתח תקווה ומשם למכון מאיר, לאחר תקופה קצרה עזבתי את המקום ללימודים בכולל קטן בירושלים. לפני כשלושה חודשים החלו להישבר אצלי יסודות האמונה שהתהליך מגיעה לקראת סיומו בימים האחרונים בהם אני נמצא בסערת רגשות גדולה עם הרגשה של "אין לאן לחזור" אך גם פחד וסלידה עצומה להתקדם. לפני כשלושה חודשים משום מקום עלו אצלי כמה קושיות בעניין אגדות חז"ל ואמיתותם ההיסטורית (סיפור שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון), לאחר בדיקה ארוכה של הנושא גם עם רבנים וגם בדיקה באוניברסיטה העברית, הסיפור קצת נרגע אך כנראה היה רק סדק ראשון, כל הסיפור החל לעלות בי תמיהות וספקות שמהר מאוד העבירו אותי לשדה ביקורת המקרא, משם הנפילה הייתה מתמדת ומהירה, התחלתי להתמודד עם כל סיפור וטענה, כל שמועה או דעה שצצה בעניין, קראתי עשרות מאמרים בעניין (הרב ברואייר, שחר פלד, שו"ת בעניין וכו’), לאחר שהייתי מותש מכל ההתמודדות והלוחמה הבלתי מופסקת עם כל הטענות עברתי לתחום הארכיאולוגיה, טענות על טענות שדחיתי וחקרתי התישו אותי לגמרי, בדרך עברתי נושאים בתורה ומדע, אבולוציה וכו’. לפני כשלושה שבועות הפסיקו השאלות ההגיוניות והמבוססות שיכולתי להתייחס אליהם ברצינות, החלו לעלות גלים גלים של ספקות ושאלות שבכלל לא הבנתי את מקורם (מציאות הנשמה, מציאות אלוקים, בריאה וכו’), בכוחות אחרונים ניסיתי להתמודד שיכלית עם העניין (מכיוון שהרגש כבר מזמן "היה נגדי") עברתי לספרים בעברית וברוסית על תורה ואמונה (בנימין פיין, נתן אביעזר,הרב נויגרשל וכו) אך הדבר לא הוביל לרגיעה. כעת בהסתכלות לאחור לאחר עשרות מלחמות קטנות אני לא יודע מה קורה לי, אני מרגיש שחזרתי התשובה היתה נכונה וטובה לי , אך איני מבין על מה בניתי את המושג "אמונה", הרגשתי שבניתי איזשהו "חורבה" שהיתה בנוייה מקצת רגש, קצת הוכחות שכליות, קצת חברים ולזה כנראה קראתי "אמונה". ה"חורבה" קרסה ונשארתי בלא כלום, חזרתי ללמוד במכון מאיר בריקנות אדירה שיש בתוכי אך גם בהרגשת דחייה כלפי כל לימוד אמונה או גמרא, אני מרגיש שאיני מקבל מכך כלום, למרות הרצון העז לבנות משהו יציב, אמונה ודעה מוצקת, אני מפחד מאוד שכל דבר שאני אבנה יקרוס ואיני אוכל יותר לקום, הפסקתי לקבל התמלאות מלימוד גמרא או מלימוד סוגיות ברב קוק, הפסקתי להתחבר לתורתו של רבי נחמן או מלימודי מוסר, אני מרגיש אני נופל ואין לי במה להחזיק? אני לא רוצה לחזור אחורה לחילונות כי זה מבחינה חזרה לריקנות הרבה יותר גדולה, אך מצד שני דברים הכי בסיסיים של אמונה כמו מציאות השם, נשמה ותורה קרסו לי ומגיעים אלי רק בהבזקים. אני פונה אליך בבקשת עצה איך להמשיך הלאה? עם מה להתחיל בלימוד (אני עדיין רוצה להחזיק מעמד בישיבה)? למי לפנות? כיצד לתקוף את הספקות הרבות? על מה לבנות את האמונה? רגש? שכל?

כפי מה שאני מבין אתה עדיין נמצא במכון מאיר. הדבר הטוב ביותר הוא למצוא את הרב שם שיוכל להדריך אותך לפי מה שמתאים לך. בכל אופן אני כותב לך אפשרויות שעליך לבדוק אותם. דברים לא יכולים להיבנות בכוח ובאובססיה. הדבר העיקרי שאתה צריך לחזור אליו זה הנינוחות. הנינוחות היא קודם לא להרגיש שלא הכל אתה צריך לשנות או להחליט ביום אחד. קח לך את העיקרון "מקושיא לא מתים". יש שאלות רבות ויש בלי סוף מה לחקור ומה לברר. אולם הכלים שלנו מוגבלים. יתכן שעתה אתה צריך לקחת פסק זמן. לעסוק לא רק בקודש. להמשיך ללמוד בדברים שמדברים אל ליבך שעתיים שלוש ביום ובשאר הזמן או לעבוד או לעסוק בדברי חול. כתוב על הקב"ה שלימד את משה רבינו ונתן לו רווח בין פרשה לפרשה. הזמנים של הרווח הם זמני עיכול ונינוחות. אדם מוגבל ביכול הוצאת ושימוש באנרגיות שיש לו. צריך לדעת לקחת פסקי זמן. דבר נוסף שנראה לי שביססת את דרכך מאד על לימוד והתבוננות. יש מקום לאיזון ולבסס את האמונה על החיים ולא רק על הספרים. כחלק מן החיים זה לבנות חיבור לאנשים שאתה אוהב. חפש לך או רב או משפחה שאתה יכול להיות קשור אליה. בנה לך חבר שיהיה חבר גם לקודש וגם לחול. [עד כמה שאפשר]. לא פירטת מה בנוגע למשפחה שלך. האם מתאים שתהיה בחיק המשפחה או שהם חלק מן המכשול בהתקדמות שלך. באופן כללי ניתן לומר שאמונה היא החיות הפנימית שנמצאת באדם והיא מקבלת תמיכה חיצונית מכל כוחות הנפש האחרים. גם מהשכל, גם מהרגש, גם מהמעשים. אולם היא כשלעצמה כוח פנימי יותר. היא הרגשת עצם החיים והאמת. אדם שמגירסא דינקותא היה בקודש אז הבריאות הטבעית משמרת אצלו את האמונה. אדם שבימי נערותו היה שובב ורק בימי בחרותו בוחר בדרך התורה והאמונה טבעי שיש לו קשיים בטבעיות האמונה. הרי היו שנים שבהם חי ללא אמונה. לכן הקשיים שלך מובנים. יתכן שהם ילוו אותך עוד שנים רבות. אולם אינך צריך להתיאש. אתה בשאיפה שהכל ישב אצלך בצורה נינוחה ותהיה האמונה טבעית לך. ולוואי וכך יהיה. אולם גם אם לא זה נורמאלי. במקום שתתמקד במה שאין ומה שחסר תשמח על הרגעים שיש לך. תשמח על מה שקיים.יתכן שהציור שאתה מצייר את עצמך הינו דמיוני וכשהוא נתקע במציאות זה גורם לך יאוש. חיי החילוניות והכפירה הם כצל חלול אל מול חיים עם מקצת אמונה.