לאחרונה נזדמן לי לקרוא בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה על תופעה ההולכת וגדלה של הכאת נשים בציבור החרדי. אמנם אינני נוטה להאמין לתקשורת ובמיוחד לא לעיתון שכזה, אך: 1) האם העובדה שהדבר מפורסם לעיני מאות אלפים, וגם העיתון מסתכן בהגשת תלונה על הוצאת דיבה; האם ניתן להאמין לדברי הכתבה? 2) קראתי דבר שמאוד קומם אותי: ש"גברים רבים בחברה החרדית חשבו שמותר עפ"י פסקי הלכה להכות את נשותיהם". ושוב, האם מותר להאמין לדברים אלו? 3) בעיתון "המודיע" (י"ד מרחשון תשס"ח) נכתב במוסף התורני בעמ’ ו’: "הציבור החרדי מעצם טבעו ודרך חינוכו רואה בראש מעייניו לא את פיסגת ההצלחה הגשמית, כי אם את זו הרוחנית... שכן, בעוד הרחוב המודרני, החילוני והדתי כאחד, רואה את עיקר מגמת חינוך ילדיו כחלק בלתי-נפרד ממילויה של השאיפה האנוכית והבלתי-ניתנת להיכבש, זו המכונה: ’להצליח בחיים’. קרי: הדאגה הבלתי-מתפשרת לעתידם של חיי רווחה ונהנתנות עבור בניו ובנותיו אחריו, אותם חיים גשמיים, שאליבא דתפיסת עולמם המעוותת-כל המרבה בהם הרי זה משובח. אזי אנו, הציבור החרד לדבר ה’ ולתורתו, הלא עיקר מטרתנו בחיים שונה היא בתכלית...". האם העובדה שכותבי הכתבות בעיתון חרדי הינם שומרי תורה ומצוות מתירה לקבל את כל הרשום בעיתון?! הרי זה ממש הוצאת שם רע, לפחות על חלק מהציבור (התורני, בעיקר), ששאיפותיו לא נופלות מאלו של הציבור החרדי. א"כ, כיצד להגיב למקרא כתבה שכזו?

אין סיבה לקבל את הכתוב בעיתון כעובדה נכונה. אין לכל העיתונאים חזקת אמינות. וכל ידיעה צריך לבחון האם היא לא מופרזת ומטעה. וצריך להפעיל את השכל הישר מה סביר לקבל ומה לא. גם עיתון חרדי צריך בדיקה אחריו לצערינו.