אני מעונין שהרב יפסוק מה הדין במקרה הנ"ל: אני קבעתי שיעור נהיגה בשעה 7:35, בעקבות פקקים שלא היו באשמתי אני אחרתי ברבע שעה לשיעור ולכן השיעור התקצר בכרבע שעה. מורה הנהיגה טוען שעלי לשלם בעבור שיעור שלם מכוון שהפסדתי אותו את הזמן שבו נאלץ לחכות לי. ואילו אני טוען שאני צריך לשלם רק בעבור זמן השיעור שהתקיים מכוון שזה הזמן שהמורה עבד בפועל. עם מי הצדק ? (סיכמתי עם המורה, שמה שהרב יפסוק נעשה ). תודה מראש לכבוד הרב (בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לרב על התשובות הנפלאות אשר מתפרסמות באתר -פשוט עבודת קודש)

ראשית, הכלל בכל שכירות פועלים 'הכל כמנהג המדינה' (שולחן ערוך חושן משפט סימן שלא). ועל כן, אם יש מנהג ברור שכולם נוהגים כך הוא המחייב. במידה ואין מנהג ברור: אם העיכוב בדרך צפוי, דהיינו פקק בדרך שקורה מידי פעם וכדומה, היה על התלמיד לקחתו בחשבון ולצאת קודם, או לחילופין להתנות מראש שלא יתחייב בגלל מצב זה. אם לא עשה כך התלמיד, עליו לשלם למורה כפועל בטל (ראה להלן ביאור המושג) על זמן ההמתנה. אולם אם עכוב זה היה בלתי צפוי ונדיר, כגון הגעה פתאומית לא ידועה מראש של ג'ורג' בוש, אינו באשמת התלמיד, ועל כן היה צריך מורה הנהיגה להתנות מראש שהתלמיד מתחייב גם על מצב זה. ולכן אם לא התנה המורה מראש פטור התלמיד מלשלם. (שם סימן שלד סעיפים א-ב). שכר כפועל בטל: משמעות הדבר היא, שאע"פ שצריך לשלם לפועל, כיוון שבפועל היה בטל ולא עמל בעבודה, אין התשלום על זמן זה כתשלום על זמן שבו עבד למעשה. ומשום שפועל מוכן לקבל פחות כסף על מנת שלא לעבוד. לדוגמא: אדם שמרוויח חמש מאות שקלים ליום, אם יציעו לו להיות במנוחה יום אחד תמורת ארבע מאות שקלים מסתבר שיסכים. ובפוסקים יש שדנו למעשה לשלם חצי מהסכום. ואמנם, הדבר משתנה בנתונים שונים של הפועל ואכמ"ל (לדוגמא בסימן שלה סעיף א). כמו כן, במקרה שלנו לא היה המורה במנוחה ממש, שכן חיכה כל רגע שיגיע התלמיד, ולא יכול היה לנוח ממש או לעסוק בעניינים אחרים, גם הוא זמן מועט. לכן, קשה לתת כאן אומד ברור. אכן, אם ברור למורה שלא היה מוכן בשום אופן לפחות מכספו אפילו שקל אחד בזמן זה תמורת מנוחה (שלא כדוגמא למעלה. והתלמיד סומך עליו בזה), או אז עליו לשלם לו את מלוא הסכום. ואם המורה יכול לאמוד פחות או יותר את הסכום שהיה מוכן להפחית במצב זה (והתלמיד סומך עליו) יתן לו כפי אומדנו (וההפרש בין הפחות ליותר שלא ברור למורה האומדנא, יתן שני שליש למורה). אם קשה למורה לאמוד או שהתלמיד לא סומך עליו, נראה שטוב הדבר להתפשר על תשלום של שני שליש על זמן הבטלה. בברכה הרב דוד בר שלטון