בעלי ואני קיבלנו במשך שנות נישואינו מספר החלטות עקרוניות באשר לאורח החיים שלנו ולסגנונם. אחת ההחלטות הקשורות לסגנון החיים היא ההחלטה שלא להתעסק בנושא הבאת מתנות להורים, אחים וגיסים. הסיבה לכך היא בעיקר משום שאנו סולדים מסגנון החיים הבורגני והמתחנחן, המשקיע באביזרים חיצוניים ולא בתכנים. נאמנים להחלטה זו איננו מביאים לעולם לא פרחים ולא מתנה כל שהיא, לא להורי ולא להורי בעלי. אנו דבקים באמונתנו שגידול הילדים בדרך של תורה ומצוות היא המתנה הראויה ביותר לסבא ולסבתא. בשהותנו בחג האחרון בבית חמי וחמותי הייתי היחידה מבין הכלות והבנות שלא הביאה תשורה כל שהיא. גיסתי העירה לי שהבאת מפית רקומה, סינור או פרח איננה התחנחנות אלא הבעת מידה קטנה של תשומת לב והכרת הטוב להורים (שבאמת מרעיפים עלינו כל טוב). האומנם יש עניין מצד כיבוד הורים גם בהבאת מתנות?

גידול ילדים לתורה ומצות זה עושה נחת רוח להורים יותר מכל דבר אחר. אין צורך להיות משועבדים לנוהג של מתנות יקרות שמכבידות על הנותנים ולא בהכרח משמחות את המקבלים. אך מתנות סימליות שמבטאות יחס ותשומת לב ראוי לתת להורים ולשמח אותם בזה.