ברצוני לשאול 2 שאלות ביחס לכשרות רגילה במסעדות: א. צליית כבד עוף. שמתי לב שבמסעדות רבות (סטקיות) צולים כבד עוף על גחלים אך לא מקפידים על המלחה ושטיפה של הכבדים אלא ישר מהאש אל הפיתה. האם מותר לאשכנזים לאכול את הכבד, האם כלי הצליה (כגון מלקחיים/ רשת וכו’) לא נאסרים? ב. ירקות עלים. ראיתי במסעדה מסויימת בת"א שמשתמשים שם בלקט ירקות "בייבי סלט" (רוקט, עלי סלק וכו’) שטופים ומוכנים לאכילה (ארוזים) עם הכשר על תרומות ומעשרות אבל כתוב ש"אין פיקוח בנושא חרקים" ובכל זאת היה שם שימוש רגיל בירקות אלה ללא בדיקה. גם שאלתי את המשגיח המקומי והוא אמר לי ש"זה בסדר..." האם יש איזו הוראה עלומה שניתן להשתמש בירקות אלה במסעדות עם הכשר רבנות בלבד?

א. בכבד לפי שיטת הרמ"א, צריך לשטוף את הדם והמלח ששמו עליו. וגם בכבד עוף צריך לעשות זאת. אמנם יש פחות בעיה מכבד בקר ששם יש יותר דם. אם כן, לכתחילה צריך להוריד את הדם, ואם לא הורידו זה לא אוסר. ביחס לרשת, זה בעיה כללית בכל כבד. שיטת מרן המחבר שזה לא אוסר, כיון ש"כבלועו כך פולטו". הרמ"א מחמיר בזה לכתחילה. בכל אופן, לצלות פעם שניה גם יהיה מותר, כיוון שכל זמן שפולט את של עצמו, לא בולע מדם של משהו אחר שבלוע שם. אם כן, לספרדים זה מותר בלי בעיות. ולאשכנזים, לכתחילה לא ישתמש באותם כלי צליה לדברים אחרים. ובאמת יש בעיה לאשכנזים לאכול במקומות כאלו, אם משתמשים בכלים לצלות דברים אחרים וגם לא שוטפים. ב. חרקים זה בעיה הרבה יותר חמורה מאשר תרומות ומעשרות. חרקים זה איסור דאורייתא, ותרומות ומעשרות זה דרבנן (ואם זה בקדושת שביעית זה פטור מתרומות ומעשרות. ולכן חובה לשטוף את זה, אינך יכול לאכול אותם ככה. אל תאכל במקומות כאלו, "שומר נפשו ירחק...".