לפני שנתיים טיילתי באילת, ובאחד הדוכנים בחוץ מכרו צמידים בעשרה שקלים, נגשתי לדוכן על מנת לקנות וכאשר לקחתי את הצמיד שלמתי למוכרת כסף ולא היה לה עודף, אז היא אמרה לי שאעשה סיבוב ואז אחזור לתת לה את הכסף, ואז הלכתי כבר רחוק ובת דודתי שהייתה איתי אמרה לי שאין צורך לחזור ולשלם כי בסך הכל מדובר בסכום כסף קטן ואני הקשבתי לה ולא חזרתי לשלם. כיום הדבר מציק ומעיק עליי בצורה מחרידה, איני מתפקדת כרגיל ועצם המחשבה שאני נקראת גנבת נותנת לי השראה רעה. איני יודעת מה לעשות כי אין לי שום אפשרות לתקשר עם אותה המוכרת מפני שאני תושבת אשקלון, ואבקש עזרה מהרב, מה עליי לעשות כדי לתקן את הדבר הנורא שעשיתי?

מבחינה הלכתית הגדרת המקרה שלך הוא שהתחייבת לשלם למוכר ולא מימשת את התחייבות, כמו אדם שחייב להשיב חוב ולא השיב. לכן עלינו לדון בדבר השאלה האם בחוב יש חובה לטרוח ולהביא את הכסף למלווה. התשובה לשאלה זו היא שיש חובה כזו, וכך כתב הנתיבות בתחילת סימן ע"ד בחושן המשפט., וכן כתב רעק"א על סעיף ח' בסימן ע"ג. אומנם במקרה ולא ידוע מי הוא המלווה, ובשביל לברר את זהותו ישנו צורך בהוצאה כספית, לכאורה יהיה הדין שבכדי לצאת ידי שמים ישנו צורך גם להוציא כסף בכדי לברר את זהותו. את המקור לכך ניתן ללמוד מסימן ע"ו בחושן המשפט שם כתוב: "ואי לא תבעי ליה, אלא הוא מעצמו אומר: אחד מכם הלוה לי מנה ואיני יודע איזהו, פטור אף מלצאת ידי שמים. וי"א שלצאת ידי שמים צריך לתת לכל אחד." הרי שבמקום לא ברורה זהות המלווה יש צורך להפסיד כסף בכדי להגיע לביצוע תשלום החוב. אף החולקים שם לא חלקו אלא משום שמוטלת אשמה על המלווה שלא זוכר שהלווה, אך בנידון שלנו מוטלת האשמה על הלווה, דהיינו הקונה. יתרה מזאת יש להוסיף שלדעת הנתיבות (סימן רל"ב סעיף י') אם הלווה הולך למקום אחר הרי שהוא חייב מעיקר הדין (ולא רק לצאת ידי שמים) להוציא ממונו ולהשיב למלווה אפילו שיש עליות למחיר הנסיעה והמשלוח. אומנם רבים חלקו עליו ואין כאן המקום להאריך בזה. לאור הנאמר לעיל היה נראה שלמעשה שכדי לצאת ידי שמים עליך לפרסם בעיתון שהנך מחפשת את המוכר, וזאת למרות שהפרסום עולה כסף רב. אומנם בהסתכלות שנייה נראה שאין חובה כזו שהרי לא ברור שעל ידי הפרסום ימצא המוכר, וכל החובה להוציא ממון בכדי להשיב את החוב היא רק כאשר בסופו של דבר ישולם החוב. לכן למעשה, נראה שאם בחיפוש פשוט אינך יכולה למצוא את המוכר, רשמי בפנקסיך את הארוע וכשיבוא אליהו הנביא גם זה יתברר. על אף שבאמת חמור האיסור וקשה לתקנו שהרי עבירות שבין אדם לחבירו אינם נמחלים עד שירצה את חבירו, מכל מקום אל לך ליפול ביאוש שכן גם על עבירות אלו כתב הרמב"ם "כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא." התחזקי בתשובה ומעשים טובים, וה' הטוב יכפר! בברכה, הרב חננאל פאטשינו.