באחת מהתשובות הרב כתב, שכאשר יש בת שיש לה בעיה שבה היא לא יכולה להעזר באף אחד חוץ מבן ספציפי שהיא מכירה. אסור לבן לעזור לה על מנת שלא יווצר מצב שבו הם יתקרבו אחד לשני יותר מידי. ציטוט מדברי הרב: "אם אין לה מישהו שהיא נותנת בו אמון זו הבעיה העיקרית שלה ועליה לפתור אותה. ולא עליך להכנס לדון איתה על בעיותיה". אם הבן הספציפי הזה הוא האדם היחידי שיכול לעזור לה בבעיותיה ובמקרים מסויימים על מנת שלא תרגיש רע עם עצמה, שלא תיכנס לדיכאון וחס וחלילה לא תגיע למקומות של סכנת חיים. האם גם אז אסור לו לעזור לה, ושבעצם עדיף שהיא תידרדר ויהיה לה רע ושזה "הבעיה העיקרית שלה", רק מפני החשש שאולי שמא אם הבן הזה יעזור לה זה יגיע למקומות אישיים ועמוקים? השאלה מכוונת גם כלפי בן שעוזר לבת וגם בת שעוזרת לבן.

אם המצב של הבת כה חמור היא חייבת לקבל טיפול נפשי ואם יש לך השפעה עליה עליך לשכנע אותה ללכת ליעוץ. זה שהיא תלויה בך כל כך זה מצב לא בריא. ואם היא רוצה להתקרב לאמונה תקשר אותה אם רב, שהוא יכוון אותה, ובזה סיימת את תפקידך.