רציתי לשאול בקשר למחיית עמלק, אנחנו אמורים למחות את זיכרו לגמרי, בזה שאנחנו מזכירים אותו כל יום, לא נגרמת תוצאה הפוכה?! וגם, למה בעשר זכירות יש את הקטע עם בלעם? מה כ"כ צריך לזכור בזה כל יום, מה לומדים מזה?

יש להבין את נושא מחיית עמלק בצורה יותר מעמיקה. הרי הוא בתורה שצריך למחות, הכוונה למחוק את התזה שלהם, את ההשקפה שלהם, את קיומה הגזעי של אותה משפחה שהוא מקור הרשעות. אם כתוב בתורה תמחה סימן שאין לו תיקון, יש גם דעות בהלכה שמעמלק לא מקבלים גרים. אם בזמנינו נמחה או לא נמחה זה לא כתוב מפורשות ברמב"ם. על שבעה עממי כנען הרמב"ם כותב שנמחה זיכרם אבל על עמלק לא כתוב מפורשות. יש שרוצים לומר שלפעמים עמלק זה עם זה או אחר, קשה לנו לדעת. דומני שהמקובלים אומרים, שהארמנים הם עמלק ואחרים אומרים שהגרמנים. קשה לנו לדעת בדיוק מי הם. אבל הרשעות הזו עדיין קיימת בעולם. וחז"ל אומרים שאין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שתמחה, כלומר, כפירה שקיימת בעולם שקמים נגד ה' ונגד משיחו כל זמן שקיימת בעולם אין שלום בעולם. צריך למחוק את הרשעות כדי שיתגלה כבוד ה' בעולם. לכן יש עניין, ביחוד בצד הרוחני, נגד הכפירה ולפרסם את כבוד ה' בעולם כולה. אם זה כתוב בתורה וקוראים את פרשת עמלק בתורה לא שייך לומר שלא יזכירו את זה. אי אפשר לומר שימחקו את זה מהתורה. כמו כ"כ בעבודה זרה שאסור להזכיר את שמה אבל אם זה כתוב בתנ"ך זה חלק מכתבי הקודש. אין חיוב לזכור את הזכירות הכתובות בסוף הסידור. יש עניין לזכור את יציאת מצרים, את אשר עשה ה' למרים ומעמד הר סיני, זה לא חיוב שחז"ל תיקנו לומר כל יום. ומה שאמר בלעם זו נבואה הגם שנאמרה לו בעל כורחו.