רוב רובם של יהודי ברית המועצות היו נשואים בנישואים אזרחיים. מהו התוקף של נישואים אזרחיים מבחינה הילכתית, והאם הם מצריכים גט אם ירצו להתגרש?

מבחינה מעשית צריך לפנות לבית הדין הרבני, וברוב ההרכבים נהגו להצריך גט לחומרה. בנוגע לשאלתך מה תוקפם של נישואין אזרחיים נאמרו בזה דעות שונות בפוסקים האחרונים, אני מצרף כאן את דעתי כתוספת ביאור, אבל כאמור יש בזה כמה דעות ובפועל רוב ההרכבים בבתי הדין נהגו להצריך גט לחומרה. הרב אברהם דב זרביב תוספת והרחבה בעניין תוקפם של נישואים אזרחיים בימינו: כך כתב הרמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה א: "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר (דברים כ"ב) כי יקח איש אשה ובא אליה. ובהלכה ב' כתוב ברמב"ם: שהאישה מתקדשת בג' אופנים כסף, שטר, וביאה. "וכל אחד מהאופנים צריך להיעשות בפני עדים, וברצון המקדש והמתקדשת". והגמ' בכתובות ג ע"א אומרת: "כל המקדש אדעתה דרבנן מקדש", ועיין תוס' על אתר שכותב שזו הסבה למה שאומרים בשעת קידושין "כדת משה וישראל". וכן פסק הרמ"א באבן העזר בסימן כ"ז סעיף א'. בנישואין אזרחיים הזוג הולך לעו"ד שמנסח כתב הסכם ובזה הם נישאים, בנישואין אלה אין מעשה קידושין באחד מג' אופנים הנ"ל ועוד שאין עדים, אלא שלאחר מכן הם חיים חיי אישות בפני כל, ויש לדון אם זה נחשב כקידושי ביאה. המשנה מסכת גיטין פ"א ע"א אומרת: "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, ב"ש אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני, ובה"א: צריכה הימנו גט שני. אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנשואין. ומודים, בנתגרשה מן האירוסין - שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה". וגמ': "במאי פליגי? דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה, ב"ש סברי: לא אמרי' הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה, וב"ה סברי: אמרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה, ומודים בנתגרשה מן האירוסין - שאינה צריכה הימנו גט שני, דכיון דאין לבו גס בה, לא אמרינן הן הן עדי ביאה". הרא"ש שם פרק ח סימן יג כותב כך: "אם ראוה שנבעלה בין ארוסה בין נשואה צריכה הימנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין ומסתבר דווקא בגרושתו מן האירוסין כיון שכבר היתה ארוסתו אומר נתחרטו על הגירושין וחזר ובעל לשם קידושין אבל אם ראו עדים שבעל אשה דעלמא אין חוששין לקידושין דהא אמר ר' אלעזר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ולא אמרינן שבעל לשם קידושין ולא מפליג בין בעל בפני עדים ובין בעל שלא בפני עדים וכן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ולא חיישינן שמא בעל לשם קידושין והויא אשת אביו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י דגרושין", עכ"ל. א"כ לפי הרא"ש גם כשודאי נבעלה לא אמרינן "שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" אלא בגרושתו, וכן פסק הרמב"ם (פ"י מהל' גרושין הל' יז'), הדברים הובאו להלכה בשו"ע (אבן העזר סימן קמט סעיף ה') וז"ל: "לא אמרו חזקה זו, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם, שהרי אשתו היא ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או שיפרש שעל תנאי הוא בועל; אבל שאר כל הנשים בחזקה שבעל לשם זנות, עד שיפרש שבעל לשם קידושין". הרמב"ם (שם הל' יט) מביא שיטת גאונים שחולקים וסוברים שבכל אישה ואפילו שאינה אשתו אומרים את הכלל שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וכן פסק הרמ"א (אבהע"ז ס' לג סעיף א') בשם המרדכי וז"ל: "י"א דפנוי הבא על הפנויה לפני עדים, חוששין שמא כוון לשם קידושין (מרדכי פ' האומר), דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אבל אם כבר הוחזק לזנות, או שיש לו אשה אחרת, לא חיישינן (ת"ה סי' ר"ט). ויש מקילין בכל ענין, ועיין לקמן סימן קמ"ט וקס"ז סעיף ב', ולעיל סימן ט"ו סעיף יו"ד". מכל האמור יוצא לכאורה ששאלתנו תלויה במחלוקת בין הרמב"ם לגאונים ובעצם בין השו"ע לרמ"א, אלא שיש לדחות מכמה טעמים: א: ע"פ הגמ' מסכת כתובות (דף עד עמוד א): "אמר רב עולא בר אבא אמר עולא אמר רבי אלעזר: המקדש במלוה ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל - דברי הכל צריכה הימנו גט. אמר רב יוסף בר אבא אמר רבי מנחם א"ר אמי: המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל - צריכה הימנו גט, בהא הוא דלא טעי, אבל בהנך טעי. ופרש רש"י שם וזה לשונו: "רבי אמי - פליג אדרבי אלעזר ואמר המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל הוא דצריכה גט אבל המקדש במלוה או על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מאי טעמא בהא הוא דלא טעי להיות סבור שפחות משוה פרוטה יהיו קידושין הילכך גמר ובעל לשם קידושין". מגמרא זו רואים שאדם שקידש קידושי טעות וחושב שקידושיו תקפים, אף שבעל אחר כך לא אומרים שבעל לשם קידושין. וכן פסק השולחן ערוך (אבן העזר סימן כח סעיף טז): "קידש במלוה, ובעל סתם בפני עדים שראו שנתייחד עמה, צריכה גט מספק. רמ"א: והוא הדין אם קידש בפחות מפרוטה ובעל, וכל כיוצא בזה. א"כ בנידון דידן ג"כ חושב הבעל שקידושיו תקפים ולא בעל לשם קידושין. ב: כבר צוין לעיל שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, וזה שקידש בנישואין אזרחיים הרי הוא כצווח ומכריז איני חפץ בקידושי תורה, וסברה זו כבר כתבה הריב"ש בתשובות ס' ו' וזה לשונו: "יש להשיב ולומר, דאדרבה איפכא מסתברא, דאפי' לדעת אותם הגאונים ז"ל שסוברין דבסתם אמרינן לשם קידושין בעל, הכא בנדון זה לא בעל לשם קידושין. דכיון שהתנו בנישואין בחקות העובדי כוכבים ובבית במותם מפי הכומר, הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשם קדושין כדת משה ויהודית, אלא בדרכי עובדי ככבים, שאינן בתורת קדושין וגיטין. וא"כ אינה כנשואה, אלא שהיא אצלו כמו פלגש בלא כתובה וקדושין". וכן פסק שולחן ערוך (אבן העזר סימן קמט סעיף ו): "וכן איש ואשה שהמירו לעבודת כוכבים, באונס הגזירות, ונשאו זה לזה בחקות עובדי כוכבים, אף על פי שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל, אין חוששין להם משום קדושין (ועיין לעיל סימן כ"ו)". וכן פסק הרמ"א ס' כו . ג: הסברה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היא שאם יכול לבעול בהיתר למה שיעשה איסור, אלא שבנידון דידן אדם זה לא מתרגש מאיסורים שהרי בועל נידה, וגם סברה זו כתב הריב"ש הנ"ל וז"ל: "והראב"ד ז"ל כתב, שדברי אותן הגאונים קיימין במוחזקין בכשרות, שחזקה לא יתפרצו בפני עדים לזנות, אבל בחשודין בפריצות עריות... ובנדון זה ודאי אין לך פרוצין יותר מאלו...והייתה בחזקת נדה, ולא טבלה לנידתה, שהרי לא הי' להן אז אחר הגזירה מקוה טהרה, וא"כ הרי בא עליה ביאת זנות מספק נדה. ואם לאיסור כרת התיר עצמו בביאתו, איך יחוש לאיסור קל של פנויה. וכן פסק הרמ"א (סימן כו סעיף א'). ד: בנידון דידן לא היו עדים על מעשה הביאה, אלא שפסק הבית שמואל בסימן כו ס"ק א' וז"ל כל שנשאה בגלוי הוי כאילו היו עדים בעת הביאה. הח"מ (בסימן לא ס"ק כ') הביא בשם תשובות מימוניות וז"ל: "אם בא עליה לאחר שנתברר דליכא שווה פרוטה רק דליכא עידי יחוד מסתפק שם אם נאמר דסתם איש ואישה הדרים יחד הוי כעידי יחוד", עכ"ל. והריב"ש הנ"ל הכריע שלא הוי קידושין וז"ל: "ובר מן דין לפי מה שנראה מן השאלה, לא היו כאן אפי' עידי יחוד, ולכולי עלמא אין חוששין לקדושין בלא עדים. ואפי' בעד א' אפילו שניהם מודים אין חוששין לקדושין; אפי' ראוהו ב' אחד בשחרית וא' בין הערבים, אין מצטרפין, כמ"ש בתוספתא (שהבאתי למעלה /גטין ז, ד/). וגם שצריך שיראה הוא העדים כדעת הרשב"א ז"ל; וכן הודו לו המפרשים הבאים אחריו. ואע"ג דבקטנה שלא מיאנה והגדילה ונשאת לאחר, אמר רב אינה צריכה גט משני, דכיון שהגדילה עם הראשון מסתמא בעל לשם קדושין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות /יבמות קט:, קי/"; ואמרו בשם הרא"ה ז"ל, דאפי' עידי יחוד אינה צריכה, דכיון דאשתו היא ועומדת תחתיו, כ"ע ידעי שנתייחד עמה ובא עליה; זהו דעת יחיד, שכל הראשונים ז"ל כתבו שצריכה לעידי יחוד. וגם אם נרצה להחמיר כדעת הרא"ה והב"ש הנ"ל הוי ספק ספיקא, ספק אם הלכה כרמב"ם או שמא כגאונים שגם בשאינה אשתו אמרינן שבעל לשם קידושין וגם אם הלכה כגאונים שמא הלכה כריב"ש שסתם איש ואישה הגרים יחד לא הוי כעדי יחוד, ופסק הב"ש בס' לב ס"ק ט' שבס"ס לא מקודשת. ה: אם נחמיר בנישואין אזרחיים יש גם להחמיר בכל רווק ורווקה שגרים יחד ללא חופה וקידושין שצריכים גט מספק ונרבה ממזרים בישראל.