מה משמעות התאריכים שננקבים לגבי הגאולה?

כל תאריך שנכתב אצל מישהו, יש בו משהו מן האמת. הרמב"ן קבע זמן לגאולה בתאריך שחל מעט לאחר זמנו, ואף כתב זאת בפירושו לתורה. היו גדולי ישראל שנקבו בתאריכים אחרים לבוא עת הגאולה. בשנת תש"ן, רבים ציפו לגאולה. שנה זו היתה שנה גדולה, וארעו בה ארועים רבים כארועי הכותל, נפילה של מעצמות, ועליה גדולה של יהודים לארץ. מאחר שבדברי הגר"א רמוז ששנת תש"ן היא שנה גדולה מאוד, היה מתח אצל האנשים, נפוצו שמועות בשם גדולי המקובלים, שבערב פסח עתיד להתרחש ארוע מסעיר, ותקוות רבות נתלו בתאריך זה. ואולם, לבסוף לא ארע שום דבר, וכתוצאה מכך לחלק מהאנשים היה משבר. אך, לאמיתו של דבר בתש"ן אכן התרחש תהליך מסוים של גאולה, אלא שכנראה הוא היה סמוי מן העין. וכך אכן הוא הסדר, בתחילה מתרחש מהלך פנימי, נסתר, ולבסוף מתגלים הדברים מעל פני השטח. כך ניתן להסביר את כל אותם קיצין המנויים בדברי חכמים, שהם בעצם התרחשו, אך נסתרו מעיננו. הגמרא אומרת על טיטוס שהחריב את בית המקדש: "טיטוס קמח טחון טחן", כלומר, בכח בית המקדש כבר נחרב, איבד את זכותו להתקיים. וטיטוס ביצע רק את הפעולה המעשית, שהיא כבר אינה חשובה, מפני ש"כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו", ופעולתו אין בה חשיבות. והרעיון הזה שלכל מהלך שקורה בפועל קודמת החלטה שבכח, מבואר בתוספות במסכת ראש השנה. הם שואלים: הרי אנו אומרים בתפילת ראש השנה: "זה היום תחילת מעשה זכרון ליום ראשון" כלומר שבראש השנה נברא העולם, מכאן שאנו פוסקים כדעת רבי אליעזר שאומר שבתשרי נברא העולם, אולם ידוע שאנו פוסקים כרבי יהושע שאומר שבניסן נברא העולם, אם כן יש סתירה בדברים. והתוספות מיישבים סתירה זו על פי העקרון שהזכרנו. בתשרי עלתה בפני הקב"ה המחשבה לברוא את העולם ובניסן מומש הרעיון בפועל. וייתכן שכך גם בעניין הגאולה. יש תאריך שבו עולה מחשבת הגאולה בפני הקב"ה, ויש תאריך אחר שבו הוא מממש אותו. והפער בין המועד שבבכח לזה שבפועל יכול להיות גדול, אפילו פער של כמה וכמה דורות. יש זמנים שמסוגלים לגאולה, שהם שעת כושר לביצוע התוכנית האלוקית. אולם, כדי שהיא תתבצע עלינו להיות מוכנים. מספרים, שפעם, בערב שבת אמר האר"י ז"ל לתלמידיו בואו ונעלה לירושלים, ומאחר שהיה זה בערב שבת סמוך לחשכה, התלמידים התמהמהו. אמר להם האר"י הפסדנו את הגאולה. כלומר יש שעות של כושר לגאולה, אולם עד שהיא לא תגיע לא נדע על כך. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שסוד הגאולה הוא עמוק, ואי אפשר לרדת לעומקו, ושכל הנאמר בנושא הוא רק בגדר של השערה. ומאחר שכך הוא הדבר, אי אפשר לבנות על תאריך מסויים שבו תהיה הגאולה. מה שניתן לעשות, הוא לזרז את תהליך התשובה, על בחורי הישיבה להכין את הזכויות של עם ישראל, כדי לקרב את הגאולה. יש להרבות בלימוד התורה ובהתחזקות רוחנית, כדי להתרומם למצב שבו נהיה ראויים לגאולה. יודעים אנו, שתהליך הגאולה החל כבר ושאנו נמצאים בעיצומו. יש סיכוי שאנו נזכה לראות עוד שלבים מתהליך זה, ואולי אף את הגאולה השלמה בעצמה. ובודאי שיש לנו סיכויים גדולים יותר ממה שהיה לדורות הקודמים, ולזה אנחנו מתפללים, מקווים ומיחלים.