שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

הרחבת גבולות ההלכה

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

כ"א כסלו תשס"ט
שאלה
ישנם דברים שמייסרים אותי לגבי האופן שבו מושרשים איסורי תורה ונוהגים מסויימים. האם יתכן שיש דברים שנאמרו "לשעתם" - בזמן שהדור היה מצוי במצב מסויים והיה זקוק לצרכים מסויימים? אני מרגישה שיש כל כך הרבה הלכות וציוויים שחלקם נראים לי , איך לומר, פשוט לא רלוונטים, שלא לומר- מטופשים. לדוגמא- לפני מספר חודשים התחלתי ללכת עם מכנסים. פשוט הרגשתי מטופשת להסתובב עם חצאית, זה הפריע לי והציק לי ולא הצלחתי להבין מעבר לעניין ההלכתי מה הטעם בחצאית לעומת מכנסים. הרושם שלי הוא שהפחד מלהתיר מכנסים הוא פחד רבני מ "מדרון חלקלק", שזה אגב, תפיסה הלכתית מאוד אופיינית לגבי הרבה נושאים. ההלכה לא סומכת על גבולותיו האישיים של האדם ופשוט מסרסת לו את המוח כך שיתרגל להסתכל על העולם בתפיסה של "אני חלש" "אם אעשה כך אני עלול להתדרדר". גיליתי שאני חזקה הרבה יותר מכפי שנדמה לי. ואני מרגישה שמאז שהתחלתי ללכת עם מכנסים לא רק שלא סובבתי אף ראש של גבר ברחוב כפי שחששתי שיקרה, אלא שהמודעות שלי לצניעות הטבעית, ההגיונית והפשוטה עלתה - כיוון שסוף סוף היא בידי, ואני אחראית לה. לא איזה רבנית מאולפנה שמסתכלת עם השסע שלי נפתח ונסגר כי זה מאוד מפתה. התובנה שהגעתי אליה היא שאנחנו דור אחר, מורכב יותר , ואי אפשר למכור לנו לוקשים בשיט. שאף רב לא יספר לי שאני לא אוכלת קטניות בפסח כי יש לזה משמעות רוחנית גבוהה שאיני מבינה- זה פשוט נוהג, אחד מיני רבים שהשתרש יותר מדי זמן ואין אף רב עם אומץ שיתיר אותו סוף סוף אחת ולתמיד. אולי זה כך גם לגבי העניין עם הומוסקסואליות? אולי העולם עושה מן מסלול לא ברור ולא ידוע שבו כחות שונים משמשים בערבוביא? אולי כשם שצריך פה דתיים, וחרדים יש גם צורך בחילונים וגויים כי כל אחד מהם מביא איזה תוסף לעולם, איזה כח ורעיון מיוחד? אולי בגלל זה יש גם צורך בהומוסקסואלים- הרי לא בכדי קיימים כל כך הרבה כאלה ששינו עולמות- מהוגי דעות כמו מישל פוקו ועד רקדנים, ציירים, אנשי טלויזיה, שחקנים. אני מתקשה להאמין שזוהי נטיה שיש בה רק קלקול. אני מכירה כמה הומוסקסואלים והם בד"כ רגישים ועמוקים בצורה יוצאת דופן, מיוסרים בעניינים גבוהים ומוכשרים להפליא - לא רדודים ולא מעוותים. חלקם מעידים שהקשר עם בן מין שדומה להם "מאציל" אותם. הם אינם צריכים להתמודד עם סינדרום "גברים ממאדים ונשים מנגה" כמו שקיים אצל כל זוג ממוצע. יש בינהם הבנה קמאית יסודית שעוזרת להם להגיע לדברים מיוחדים ונעלים בזוגיות. ומי אמר שזה יותר נעלה מהזוגיות המסורתית, הפשוטה? אפשר לחשוב שאני ובעלי שוחים באטמוספירה של קדושה- רחוק מזה. מרבית הזמן אנו מבלים בנסיון להפשיר מריבות שמקורן בזה שהוא גבר ואני אישה. ממש קדושה. אני לא מרגישה שיש משהו בשונות הפיסית והנפשית שלנו שהוא יותר מרומם.אנחנו ביחד כי אני נמשכת לגברים והוא הגבר של חיי אבל זה לא חייב להיות יותר קדוש מאשר זוגיות אחרים רק מפני שיש לנו ילדים. אז מה, רק בגלל שהם לא מביאים ילדים לעולם? א. זה לא נכון. הרבה מהם מאמצים ומה יותר נעלה מזה. ב. מי אמר שצריך כל כך הרבה ילדים בעולם? זה לא שאנחנו בסכנת הכחדה.( וכמו שיש הסכם יששכר וזבולון לגבי לימוד תורה אפשר לעשות איתם הסכם שאנחנו נביא ילדים והם ידאגו לפריחת התרבות והרעיונות- זה בציניות אך הנקודה מובנת) קשה לי מאוד. אני מרגישה שבעולם הדתי יש יותר מדי נסיון לשמור על גחלת- והשאלה היא האם צריך? אנחנו כבר כל כך הרבה זמן נסחבים עם אותם רעיונות ולא ראיתי שקרה משהו- לא בא משיח(וגם לא מצלצל). עד מתי נמשיך לזלזל ברעיונות שהם לא שלנו? אולי אנחנו כן צריכים לפזול לתרבויות אחרות- כן, גם לחילוניות, ולחפש מה בקונטרה שהם מציגים חסר בעולם כולו. הרי לא ייתכן שהם רק תפאורה. פשוט לא ייתכן!
תשובה
הקיפאון ואי יכולת הפריצה שאת רואה בתורה ובהלכה הוא מאד מטריד אותך. גם אותי זה מטריד. אולם לא הייתי מנסח את הדברים בדרך שאת התנסחת. הטירדה שלי אינה בקיפאון המעשי הלכתי. אני לא מבין איזה עולמות רוחניים ועמוקים נפתחים בפניך בכך שאישה הולכת עם מכנסיים. המסגרת המעשית של התורה אינה סיבת הקיפאון. אני רואה במסגרת המעשית הלכתית של התורה מסגרת שמאפשרת לי להתפנות לפריצה האמיתית שאני מחפש אותה. אני מחפש פריצה פנימית. אני מחפש פריצה בתחום הנפש בתחום החכמה בתחום האמונה והנבואה. אני מחפש פריצה ביכולת הספרותית שלנו לצייר את הציוריים האמוניים שלנו בצורה עשירה. הספקות בעולם המעשי הוא מקשה על התמקדות בהתעסקות הפנימית. ההלכה היא כלי עזר לפנות אותנו מלהתעסק בכל יום מה בדיוק אני אעשה. במקום שאין מסגרת ברורה אדם יכול להשלות את עצמו שאם הוא עושה שינוי חיצוני הוא פרץ עולמות. זה נראה ילדותי וקטנוני. ניתן אולי להתווכח על סברה מסוימת של חכמים או ניתן לשאול מדוע דווקא תיקנו דבר מסויים. ניתן לשאול האם ההדרכה של אנשי כנסת גדולה לעשות סייג לתורה היא סוחפת או שחייבים גם לה לעשות גבולות. [ודאי שכך]. אולם ברור שיש יתרון עצום והרגשה של יציבות מסגרתית כשאתה ברור במסגרות החיצוניות. אני מסתכל על ההלכה כמזון בתחום הרוחני. כמו שהגוף שלנו מחייב אותנו לנשום בכל רגע, לשתות לאכול לישון. זה כולם עושים. מה בדיוק אני אוכל בכך יש בחירה אישית. כל אחד יכול לעצב את האוכל כפי העולה על רוחו. כך גם עולם המצוות וההלכות, הם הקיום המינמאלי של הרוח היהודית. את התוכן הרוחני הפנימי שיש בכל המסגרת עלינו לעצב כפי מדרגתנו. אנו מאמינים שיש סיעתא דשמיא לעם ישראל שהוא יודע בצופן הפנימי שלו להרגיש מה מתאים לשמירת האופי היהודי שלו ומה לא מתאים. זהו כוח לאומי שמוטמע בעם שלנו. ודאי שהכוונה למי שמעוניין ורוצה לשמר אותנו כעם מיוחד עם שמירה על האופי המיוחד שלנו. היום קשה לנו לדבר על האומה בכללה משום שרבים בעם ישראל כלל אינם מזהים את האופי היהודי המיוחד שלנו. בכל אופן, הנה בנושא הלבוש אני נפגשתי עם נשים רבות שהמניעה מללבוש מכנסיים אינה נעשית אצלהם כעול אלא כהרגשה של שמירת הצביון והלבוש היהודי שמדגיש את ערך הצניעות ואי הבלטת האברים שלנו. הסך הכל צריך להיות שהמסגרת ההלכתית לא תתעלל בצרכים האנושיים ותתאים לזרימת החיים. אני מכיר אלפי אנשים שכך זה אצלם. הקשיים בשמירת ההלכה בדרך כלל לא נובעים מקושי אובקיטיבי אלא מעמדה שאינה מבינה את הערך של המסגרת ההלכתית. הענין של הלבוש משתנה מדור לדור אולם השינוי נעשה על ידי אנשים יראי שמים. השינוי הוא שילוב של מורי הוראה עם הצופן הפנימי של נשים בישראל שיש בהן עדינות ורגישות גם לצניעות וגם לזרימת החיים. בנוגע לאכילת קטניות בפסח המנהג הוא חומרה יתרה, שנהגו בכדי שלא לבוא להיכשל באיסור חמץ. אף אחד לא טוען שבעצם המנהג יש עולם רוחני עמוק. הטענה היא שבאיסור אכילת חמץ יש עולם רוחני גדול. כחלק מהחיבה שלנו לזהירות במצוות הבסיסיות אנו דואגים שאפילו אחד לאלף לא נבוא לכלל איסור. זהו המנהג לענין הקטניות. לפעמים כשיש מנהג שהוא מוגזם הוא לא התקבל על ידי האומה. לפעמים האומה מקבלת על עצמה מידות חסידות מופלגות. אולם העיקר שהכל יעשה בהתלהבות ושמחה ולא בהרגשת מסכנות ועליבות. יש דברים שבהם אולי היה צריך גם שינוי הלכתי אולם זה חלק מהגלות המקפיאה שאינה מאפשרת לנו לשנות. חלק מן התפלות שלנו שנזכה לכך ששוב תקום סנהדרין לעם ישראל שהיא תוכל להיות בית דין גדול שיתקן תקנות ויתיר דברים שאסרו לפניו. כל שינוי הוא דורש שיקול דעת וראייה ארוכת טווח. צריך לראות בכל תקנה איך היא משפיעה על רבדים שונים של החיים. מעבר לכך אנו באמת מאמינים שיש שיקולים שאותם אנו לא תמיד רואים והינם שיקולים נסתרים שצריך אנשים גדולים בכדי שישקלו זאת. אנו מקבלים על עצמנו להיות נאמנים למסגרת בכדי שלא נהרוס יותר מאשר לתקן. וכבר אמרו חכמים סתירת זקנים בנין. בנין נערים סתירה. צריכים להיות זקן בכדי לדעת כיצד לסתור. בנוגע ליחס לקשרים זוגיים עם אותו מין כתבתי על כך מספר תשובות באינטרנט. אולי אם את יכולה תעייני בהם. ולאחר מכן נשוב ונשוחח על העמדות בענין זה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il