אני מדריך בתנועת הנוער "עזרא" והחניכים שלי בכיתה ט’. לאחרונה נתקלתי בבעיה- חניכים רבים שלי אינם "להוטים" על שמירת תורה ומצוות. רבים מהם אינם קמים לתפילות, מניחים תפילין וציצית וכמובן-מבלים הרבה עם בנות. הם גם מתעסקים הרבה במחשב, אינטרנט וכו’... אמש גם דיברתי עם חניך אחד שממש אמר לי שהוא לא רוצה לשמוע כלום על ה’. והוא יודע שהוא קיים, אבל נמאס לו מהכל והוא לא רוצה לשמור יותר כלום. אני ממש לא יודע מה לעשות-איך לגשת לזה,לטפל בזה? האם יש איזו דרך או שיטה שהרב יכול להצביע עליה בתור עוזרת? יש לציין שלימוד איתם הוא לא ממש רלוונטי, כי הם ממש סגורים (ובמיוחד אותו חניך אחרון)

עיקר החינוך הוא לא בפעולות שיכנוע וכפייה רוחנית אלא בדוגמה אישית ובשמירה על קשר. הפיתויים מולם עומדים החניכים שלך עצומים. אינני יודע לכמה מהם יש תוכנת חסימה על האיטרנט וכמה שעות הם מבלים מול המסך (מחשב או טלוויזיה). הניגוד בו הם חיים הוא עצום. מצד אחד עולם של טומאה ובעיקר עולם של שטחיות ורדידות, שהמרכז שבו הוא ההנאה האישים, בעיקר זו הקשורה לגוף. ומצד שני עולם של ערכים ומצוות הדורש מהאדם עמקות, וויתור והקרבה למען דברים שהם יותר מאשר הנאה חושית. זה לא רק מה שהם רואים מעל המסך, אלא מה שהחברה כולה משדרת, שהעיקר הוא להנות בכמה שפחות מאמצים וכמה שפחות עומק. ההתמודדות עם זה היא על ידי הצבת דגם אחר. להראות שאפשר גם אחרת. ואפילו טוב יותר לחיות אחרת. זה מחייב אותך לדוגמה אישית שתוכיח שמי שדבק בערכים, ולא מחפש רק הנאות, רדידות וחיים קלים, חי בעצם חיים יותר טובים. כמובן שניתן גם לשוחח ולהסביר את המגרעות שבחיים רדודים ורדופי הנאות, וכמה מפסיד האדם שמתעלם מן העומק שמצוי בו עצמו, אך לא זה העיקר. העיקר הוא להראות שיש דברים טובים יותר מסתם לבהות בתוכניות שמשפילות את האנושיות שבאדם. ובנוסף, חשוב לשמור איתם על קשר חם ואוהב. בסופו של דבר כשהתסיסה תעבור הם ישובו אל המקום בו הרגישו שאוהבים אותם. אל אותם ערכים שיתפסו בתודעתם כמקום חם ואוהב. בהצלחה.