שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • ירושה וצוואה

נכסי מלוג

undefined

כולל דיינות פסגות

כ"ז אדר תשס"ט
שאלה
אשה שקבלה דירה מאביה שיחי’, ואינה מעוניינת שבעלה ירשנה, ולכן היא רוצה לכתוב צוואה ע"מ שלאחר מאה עשרים שנה שלה הדירה תעבור לילדים שלהם ולא יהיה לבעלה זכות בדירה. א. הבעל אינו יודע על הדירה שקיבלה מאביה. ב. לא ברור האם אביה שיחי’ אינו מעוניין שלחתנו יהיה חלק בדירה. ג.האשה מעוניינת להעביר את הדירה לילדים רק לאחר מאה עשרים שנה שלא ולא בחייה! למיעוט ידיעתי הבעל אוכל פירות (זוכה בדמי השכירות של הדירה).ואין האשה יכולה למכור את לתת במתנה את הדירה לילדיה. (האם זה נכון?) וכמו שציינתי במקרה המדובר עדיין הבעל לא יודע על קיומה של הדירה! (ועדיין לא אוכל פירות). ובכן שאלתי: א.האם יש לאשה שתחי’ איזה אפשרות מבחינה הלכתית לקיים את רצונה (על ידי צוואה או אפשרות אחרת)? ב. האם אפשר לשאול את אביה אם הוא מעוניין שיהיה לחתנו חלק בזה, אם יש נפ"מ להלכה בזה? השאלה היא נוגעת להלכה למעשה ולכן בבקשה אם אפשר לציין מקורות ולפרט!
תשובה
א.כל נכסי האישה שהבעל לא קיבל אחריות עליהם, מוגדרים כנכסי מלוג, שהדין בהם שהבעל אוכל פירות. (כתובות מ"ו: שו"ע אבהע"ז סימן פ"ה סעיף א') ב.גם נכסים השייכים לאישה והבעל לא יודע על קיומם הבעל יורש אותם לאחר מות אישתו .(בית שמואל בשם הר"ן, שם סימן צ' ס"ק מ"א ) ג. בנכסים שאינם ידועים לבעל אם מכרה האישה המקח קיים אף שלכתחילה לא תמכור, בניגוד לנכסים הידועים לבעל שאם מכרה הבעל מוציא מיד הלקוחות, שתיקנו חכמים שהבעל מוגדר כלוקח ראשון (שם סעיפים ט', י"א) ד. אם קיבלה מתנה בעל מנת שאין לבעלה רשות בהם הדבר נתון במחלוקת רב ושמואל (נדרים פ"ח.) בביאור המשנה שם "המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות, אומר לה: הרי המעות האלו נתונין לך במתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן - אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך. וגמ'. אמר רב: לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך, אבל אמר מה שתרצי עשי - קנה יתהון בעל; ושמואל אומר: אפילו אמר מה שתרצי עשי - לא קנה יתהון בעל". ונחלקו הראשונים כמי ההלכה, הר"ש והרמב"ן סוברים שהלכה כשמואל שאפילו אמר סתם "על מנת שאין לבעל רשות בהם" אמירתו מועילה. אולם התוספות בשם ר"ת סבר שהלכה כרב שאמירת האב אינה מועילה אא"כ אמר לה "על מנת שאין לבעל רשות בהם אלא מה שאת נותנת לתוך פיך" (לדעה זו צריך לומר ב' דברים: א. אין לבעל רשות בהם. ב.תעשי בהם שימוש מסוים בלבד) שיטה שלישית היא דעת הרא"ש והרמב"ם שסוברים שהלכה כשמואל, וגם שמואל מצריך שבנוסף לעל מנת שאין לבעלך רשות בהם צריך ג"כ לומר מה שתרצי תעשי (ולא כרב שצריך לומר שתעשה משהו מסוים). ה.השו"ע (אבה"ע סימן פ"ה סעיף י"א) פסק כהרמב"ם. ו.כתב שם הבאר היטב (אות ט"ו) בשם הבית שמואל שגם אם קיבלה מתנה בצורה כזאת באופן המועיל שאין לבעל רשות בהם, כל זה בחייה, אך לאחר מותה דעת הרשב"ם שהבעל יורש אותה, ולא כדעת בעל התרומות. לסיכום: כפי הנראה מן השאלה לא הייתה אמירה של האב שנותן הדירה לבתו באופן המועיל (ועליה מוטלת חובת ההוכחה), וגם אם קיבלה האישה דירה זו מאביה בתנאי המועיל (כדעת הרמב"ם לעיל), כך שאין הבעל יכול לאכול פירות, בכל אופן הבעל יורש אותה. כאשר ידוע לבעלה שקיבלה את הנכס, לא תועיל המכירה, וכאשר אינו ידוע לו, אם תמכור דירה זו אף שלכתחילה אסור לה למכור כיוון שמפקיעה ירושת הבעל, אם מכרה או נתנה במתנה המכירה או המתנה קיימים. (אמנם אם נעשה תנאי מועיל בקבלת המתנה וכנ"ל, נראה שיכולה לומר "קים לי" כדעת בעל התרומות, ויכולה למכור הנכס אף לכתחילה). הרב אברהם זרביב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il