אני מתגורר בחו"ל. רכשתי לפני כחודשיים מגילת אסתר בחנות יהודית של העיר שלנו. המגילה הינה ישנה ומקורה במצרים. בעל החנות רכש אותה יום קודם מנוכרי שמכר לו אותה ועוד כמה דברים במחיר מצחיק. המגילה עלתה לו כ 20 דולר. בעל החנות (שהוא מכיר אותי) יהודי, והוא אך לא היה לו מושג כמה מחיר המגילה והוא מכר לי אותה במחיר כפול ממה שהוא קנה, ב 40$, והסביר לי שעל מוצרים כאלו הוא שם מחיר של 100% רווח. כעת לאחר חודשיים התברר לו שהמחיר של המגילה מגיע ל 1500$ והוא כמובן רוצה לבטל את המכירה. טענתו: אם ידעתי שמחיר המגילה גבוה בהרבה מהמחיר שהוא רצה ובכל זאת קניתי בזול, אזי אני צריך להחזיר. אמנם לא ידעתי את מחירה האמיתי המדוייק,אך אכן ידעתי ש 40$ זה מחיר מציאה. השאלה מה דעת ההלכה בכזה מקרה. מה שאני טוען הוא שגם המוכר הנוכרי היה יכול למכור את המגילה ביקר יותר באם ידע את מחירה, ובעל החנות טוען שהוא יהודי ולכן זה משהו אחר. אודה לתשובתכם!

למעשה, כיון שהמוכר לא ידע את מחירה האמיתי של המגילה ומכרו בהרבה פחות ממחירו האמיתי נחשב הדבר למקח טעות והמכירה בטלה (שולחן ערוך חושן משפט סימן רכז סעיף ד, וראה סעיף ח שם). תוספת עיון: לכאורה מצינו שהדין במקרה זה לא כך. המשנה ב"מ כה: אומרת: "מצא בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו", והעמידה הגמרא שמדובר בחפץ ישן שהעלה חלודה שהוא מזמן האמוריים. הקשה תוספות שם מדוע אין זה שייך לבעל הכותל וחצירו קנתה לו שלא מדעתו? תרץ תוס' שאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם. ע"פ תרוץ זה כתב המרדכי הלכה למעשה והובא דבריו בהגהות אשרי מסכת בבא מציעא (פרק ב סימן ט) וכן ברמ"א (חו"מ סימן רל"ב סעיף י"ח): "מעשה אירע באחד שקנה בדיל מנגר עכו"ם בחזקת בדיל לכסות גגו, ושוב נמלך ומכרו לישראל אחר בחזקת בדיל, ואח"כ נמצא שהוא כולו כסף מבפנים אך בחוץ היה מחופה בבדיל. ופטרו ה"ר אליעזר ממי"ץ כי אמר שלא זכה בו הישראל שקנה מן העכו"ם כיון שלא ידע ולא נתכוין לקנות הכסף והודה לו ר"ת". לפי הלכה זו היה אפשר לומר שמוכר המגילה כלל לא קנה מהגוי את המגילה, ומעולם לא הייתה המגילה שייכת לו, כיוון שלא היה ידוע מחירה האמיתי ויכול להיות שלעולם לא ייוודע מחירה כנ"ל. אלא שיש לחלק בין המקרים, במקרה של התוס' והמרדכי לא היה ידוע לקונה כלל מציאות החפץ עצמו, או סוג החומר שבידו, ולכן לא קנה. משא"כ כאן, ידע הקונה על המגילה אלא שלא ידע את שוויה, ולכן נחשב שקנה את המגילה והיא שייכת לו, וכשמכר במחיר זול משוויה הוא מקח טעות, ובטל המקח. ושוב ראיתי שהביא הפתחי תשובה ( חו"מ רל"ב אות ח') בשם עבודת הגרשוני שהביא בשם הלבוש, גם אם קנה בדיל והתברר לאחר שמכרו בתורת בדיל שאינו בדיל אלא כסף אף שאינו מכוסה כמקרה הנ"ל בכול אופן הדין לא משתנה ולא הוי מקח טעות כיוון שלא ידע שהוא כסף לא התכוון לקנותו ולכן מעולם לא היה שייך לו. א"כ לכאורה גם במקרה שלנו לא הוי מקח טעות אף שהמוכר ראה את המגילה בכל אופן לא ידע את שוויה ולכן לא קנה את ערכה המלא, והקונה לא צריך להשיב את המגילה. אמנם, נראה ששוב ישנו הבדל ושוני בין המקרים, כשקנה בדיל והתברר לאחר שמכרו שהוא כסף, מתברר שמעולם לא התכוון לקנות כסף אלא בדיל וכיון שלא ידע שהוא כסף לא קנאו, לעומת זאת במקרה שלנו היה ידוע לבעל החנות שקונה מגילה ושהמגילה ישנה, ואכן קנה מגילה כמו שהתכוון, אלא שלא ידע את ערכה האמיתי, וזה ודאי מקח טעות. ועוד שהנתיבות שם אות ח' כתב שדינו של המרדכי הנ"ל שהמוכר לא קנה את הכסף נכון רק במקרה שהמוכר אילו לא היה מוכרו לא היה מגלה לעולם שמחזיק בכסף, ולעולם היה חושב ובטוח שיש לו רק בדיל, ולכן הוי כאבודה ממנו ומכל אדם והוי הפקר. ואם כן, נראה שחולק על הפתחי תשובה הנ"ל שהרי לא דיבר הפת"ש בכסף מכוסה בדיל אלא בכסף גלוי, ורק המוכר והקונה לא ידעו להבדיל בין סוגי המתכות, ועובדה זו שזהו כסף ולא בדיל עתידה להתברר, ולכן לא הוי אבוד ממנו ומכל אדם. וכן במקרה שלנו המגילה גלויה ועתיד להתברר שהיא שווה הרבה כסף, כמו שבאמת התברר לבסוף . מכל האמור עולה שיש כאן מקח טעות, ועל הקונה להחזיר את המגילה למוכר. הרב אברהם זרביב