כידוע הגר"ע יוסף שליט"א אומר לומר הלל בלי ברכה מכמה טעמים. אחד מטענותיו היא שאם הנס לא נעשה לכל ישראל אז לא אומרים הלל עם ברכה ואפילו שהנס נעשה לכל יושבי הארץ פה עדיין זה מיקרי יחיד וע"כ לא אומרים הלל עם ברכה. ואני הדל חושב שאפשר להוכיח ע"פ גמרא בסנהדרין שנס שקרה ליושבי א"י כן נחשב לנס של כלל ישראל אע"פ שלא היו באותו מקום כל ישראל. הגמרא בסנהדרין דף צא. מספרת שבאו בני אפריקא מול ישראל לאלכסנדר מוקדון בארבעה ועשרים לחודש ניסן ותבעו את ישראל ע"כ שהם גזלו מאיתם את הארץ והביאו פסוק לכך מהתורה ומסופר שגיבהא בן פסיסא ביקש מחכמים ללכת ולענות על כך וחכמים הירשו לו והוא הביא פסוק שאומר שבני כנען (אפריקא) הם עבדים לעמ"י ומה שקנה עבד קנה רבו וע"כ שא"י שייכת לעמ"י. ורש"י על המקום מפרש מדוע נאמר "בארבעה ועשרים" וז"ל:"ובמגלת תענית חשיב להו כל אותן ימים שנעשה בהן נסים לישראל וקבעום יום טוב, ולהכי קאמר הכא בעשרים וארבעה בניסן, לומר דיום טוב הוא, ואסור בהספד משום נס זה. ע"כ. דהיינו כיון שנעשה נס לישראל מכך שלא לקחו להם את הבעלות מהארץ ע"כ עושים את יום זה יו"ט. וידוע שאלכסנדר מוקדון היה לאחר חורבן הבית וא"כ חלק מעמ"י היה בגולה ואנו רואים שלמרות זאת נקבע לכל עמ"י יום זה כיו"ט שהרי רש"י מזכיר את מגילת תענית "שנעשה בהן ניסים לישראל". ומעתה גם אנו ביום ה’ באייר זכינו לקבע לנו את הבעלות על א"י ע"י הכרזת המדינה ושלא יבואו ויגזלו לנו אותה וע"כ זה יו"ט לכל ישראל כמו בסיפור בגמרא דלעיל. 1. האם הוכחה זאת מהגמרא אכן מתקבלת? 2. אם כן, קשה לי מרש"י מדוע הוא רק אמר שלא עושים הספד ביום זה ולא אמר שגם אומרים שירה והלל לה’ יתברך?(אולי פה נכנס העניין שרק לנס שיוצא מגדרי הטבע אומרים הלל מה שלא היה שם אבל אצלנו בה’ באייר כן)

אלכסנדר מוקדון היה בזמן בית המקדש השני ונפטר למעלה מ300 שנה לפני שנחרב. (עיין גמרא יומא סט,א). נכון שהיו הרבה יהודים בבבל ושאר גלויות אבל היה מרכז גדול בבית המקדש. מגילת תענית היא רשימה של ימים שנעשו בהם דברים טובים לישראל ונהגו בהם כביום טוב. הגמרא מתייחסת לימים אלו לגבי תענית והספד (וכן רש"י בעקבות הגמרא) אבל היו ימים שהיה בהם דברים נוספים, כגון: הלל בחנוכה וקריאת המגילה בפורים - שהם ימים הכתובים במגילת תענית. כמו כן, היה הבדל בימים הרשומים שם, איך לציין אותם וזה שתאריך מסויים כתוב שם אינו מעיד על אופי היום. לכן נראה לי, שקשה להביא מהמקרה שציינת הוכחה לכאן או לכאן.