על הפסוק "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי" הרמב"ן מסביר שה’ גזר שישעבדו אותם והם הזיקו להם יותר מהגזירה. לכאורה לומדים מפה שאין השגחה פרטית על כל אדם בכל זמן וזה סותר את האמונה שגדלנו עליה, שהכל מה’ גם אם אדם הזיק לך. אשמח לתובנות. תודה רבה!

שלום רב: כנראה הכוונה היא שאם המצרים היו מזסיקים רק לפי הגזירה האלוקית לא היה חל עליהם הכלל שמגלגלים חובה על ידי חייב. אריכות הגלות או קושי הגלות שהיה לישראל במצרים מעבר לגזירה היה בהשגחה פרטית. אולם לא היה כחלק מהגזירה אלא נבע ממעשיהם של ישראל בגלות. הנפילה הרוחנית של עם ישראל בגלות גרמה שהגיע להם קושי שעבוד. ומי יעשה זאת? כאן לא נגזר שדווקא המצרים יעשו זאת. מה שהמצרים עשו זאת זה היה משום רצונם החופשי להזיק לעם ישראל. על כך הם צריכים להיות נידונים. כל טוב