למה מברכים "שהכל נהיה בדברו" או "בורא מיני מזונות" וכו? למה אני לא יכולה להודות לו במילים שלי?

שלום וברכה, שאלת שאלה חשובה מאוד ושאלת חכם חצי תשובה - אפשר וגם רצוי להודות לה' גם במילים שלך בנוסף לברכה, ואף נראה שלפני שתקנו חז"ל את נוסח הברכות הקבוע היה כל אחד מודה לה' במילותיו שלו. ובכל זאת תיקנו חכמים במהלך הדורות נוסח קבוע לברכה, וניתן להציע מספר סיבות לכך: ראשית, לא כל אחד היה יודע להתבטא במילים שלו, וגם מי שהיה יודע להתבטא פעם אחת או פעמיים היה מרגיש לאחר כמה פעמים שכבר אין לו מה להוסיף ולחדש, ומהר מאוד היינו עלולים להימנע לגמרי מברכה. ניתן להיווכח בכך בקלות כשנשים לב כמה פעמים אנחנו מודים לה' על דברים רבים שאיננו חייבים להודות עליהם... שנית, בנוסח שתיקנו חז"ל ישנו עומק גדול המפגיש אותנו עם מימדים נוספים מלבד מילותינו שלנו. למשל, המושג של ברכה שלנו ביחס לה' הוא חידוש גדול שמעצמנו לא היינו מעלים אותו בדעתנו, וגם לאחר שתיקנוהו חז"ל הוא מפליא ומפעים וראוי להתבוננות – שהרי מי שאנחנו שנברך את ה', ומה שייך בכלל שנברך את ה', שהוא מקור כל הברכה והשפע? דוגמא נוספת, נראה לי שאם אנחנו היינו מנסחים את הברכה על הלחם, לעולם לא היה עולה בדעתנו לברך "המוציא לחם מן הארץ", שהרי איזו חשיבות יש למקום צמיחתו של הלחם? היינו ודאי אומרים 'תודה ה' שבראת את הלחם המזין, הטעים והבריא". מדוע ההדגשה היא דוקא על כך שהלחם בא מהארץ? ומדוע כשאוכלים פרי לא מברכים 'המוציא פרי מן הארץ'? ומדוע הבחינו חז"ל בין פירות העץ לפירות האדמה? ואם כבר הבחינו ביניהם, מדוע לא הבחינו בין פירות העץ למיניהם? כתבתי דוגמאות ספורות לשאלות רבות שניתן לשאול וכתוצאה מהן ללמוד ולטעום מהעומקים הגדולים שהצפינו חז"ל בברכות שמברך כל אחד מאיתנו. סיבה שלישית שניתן לומר היא שנוסח הברכות הקבוע לכולם יוצר מציאות שבה עם ישראל כציבור מברך את ה', ולא רק אוסף יחידים. אמנם כפי שכתבתי בתחילה אין הדבר מבטל את יכולתו של כל יחיד להוסיף משלו. חג שמח הרב יעקב כהן.