לכבוד הרב שלום וברכה! תמיד חונכתי ואני מאמין שהתורה היא טבעית לחיינו,היא ניתנה לנו במעמד הר סיני מאת הבורא יתברך ולכן מחויב שהיא תתאים לנו. אך,לעומת זאת,כאשר התחלתי ללמוד על תזונת האדם והקשר בין תזונתו לבריאותו –נתקלתי בבעיות התאמה בין המצב הטבעי לבין התזונה המדוברת בתורה ובחז"ל. אפשר לטעון שאין חיוב בתורה לשמור על תזונה נכונה-אבל זה קשה מאד משום ש: 1. כתוב "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". 2.ידועים דברי הרמב"ם:"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ד’ הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע והוא חולה-צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף,ולהנהיג עצמו בדברים המברין". וכמובן עניין זה מוזכר בעוד ספרים. רציתי לטעון שלפחות בדברי חז"ל אפשר לומר שהם היו סמוכים על רופאים בני זמניהם ובאמת לא ידעו את המציאות,כמו למשל הגלגלים וסיבובי השמש. אך זה קצת קשה,כי אם כך- מדוע אנחנו מחויבים לאכול דברים לא בריאים שהם מתקנת חכמים? וכן חוץ מעניין זה-יש דברים שאנחנו מחוייבים לאכול מן התורה שהם לא בריאים-ועל זה אין לומר שלא ידעו,כי זה נבואת משה מהקב"ה! ולהלן אפרט את הקשיים: א."כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה,כירק עשב נתתי לכם את כל". מדוע התורה מתירה בשר לאדם,והרי זה לא בריא! מדוע התורה לא אסרה זאת בטענת היזק בריאותי! (כמובן דברים אלו מוכחים במחקרים ויידע קליני ממומחים) ב.התורה צוותה על אכילת בשר בקרבן פסח ובעוד קרבנות. במיוחד על הכוהנים ג.אכילת מצות בפסח-שכמובן הן לא בריאות. ד.קרבנות מנחה(סולת+שמן מבושלים/מטוגנים וכד’-כמובן לא בריא) ה.מליחת מלח על הקרבנות-ידוע היזק המלח. ו.בפרשות שמיני וראה- היתר אכילת העופות/בהמות/דגים/חיות. שכולם לא בריאים. ז."ארץ חיטה ושעורה ותאנה וגפן ורימון,ארץ זית שמן ודבש ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה..." תאנה,גפן,רימון,זית שמן ודבש-מובן. אבל מדוע חשיבות החיטה והשעורה והלחם, אשר כידוע לחם מזיק לאדם(למשל:חלבון הלחם,עודף עמילן). ח."כי ירחיב ד’ א-לקיך את גבולך כאשר דיבר לך ואמרתה אכלה בשר כי תאווה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר" ט.בהרבה מקומות בתורה הדגן תירוש ויצהר מוזכר כדבר טוב ומבורך."ואספת דגנך ותירושך ויצהרך".וכד’. הם לא הדברים החשובים ביותר... י.במעשר שני-"ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ד’ א-לקיך ושמחת אתה וביתך" יא.משה רבינו-"ואתנפל לפני ד’ כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי".אז מה אם לא אכל לחם? לחם זה לא חשוב לתזונה. יב.בדומה-בני ישראל הלכו במדבר ו"לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם".מדוע צריך לחם ויין? יג.בקללות בכי תבוא "כרמים תיטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת". מה צריך יין? יד.וכן בפרשת בחקתי:"בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו". ובברכות:"ואכלתם לחמכם לשובע" טו."כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" טז.אזהרה לכוהנים:"יין ושכר אל תשת אתה ובניך איתך בבואכם אל אוהל מועד". לכאו’ צריך תמיד להיות בעיה עם שתיית יין. יז. מצוות הפרשת חלה. וזה קשה לומר שלחם זה שם כללי של אוכל תמיד, כי כשצריך-כתוב אוכל:"אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי" "אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם". יוצא מהנ"ל שהאווירה של התזונה בתורה אינה כ"כ כוללת את התזונה האידיאלית: פירות, ירקות, אגוזים, זרעים, נבטים, אולי גם דגנים שחלק אפשר לאכול חי נבוט וחלק אולי אפשר בייבוש על חום נמוך-אך הכוונה למזון חי ולא מבושל שהוא האידיאלי.(חוץ מדיבור על תאנה וגפן ורימון קצת). אלא בעיקר על לחם כמאכל, ויין ומים ושכר לשתיה- מים זה טוב, אבל למה יין? זה אלכוהול! וגם האווירה בחז"ל היא אינה התזונה האידיאלית,לדוגמא: 1.חשיבות היין: ארבע כוסות יין, קידוש, הבדלה. 2.חשיבות הלחם:לחם משנה, חיוב אכילת לחם בשבתות וימים טובים. 3.ביצה זכר לקרבן חגיגה. (ביצה זה גם לא בריא) 4. בכלל-עונג יו"ט המוזכר בחז"ל על בשר ויין,ששניהם לא בריאים. 5. מאכלי חלב בשבועות. 6. בברכות:ברכה חשובה על לחם,פחות-על יין,ורק אח"כ פירות,ואח"כ ירקות,ושהכל. מדוע החשיבות אינה כתזונה נכונה? אדם שאוכל תזונה טובה מברך לרוב רק נפשות או על העץ. 7.עונג שבת בדגים, וסימני ראש השנה בדגים. (אשר גם הם לא בריאים). 8.מלח על הלחם. 9.יין בפורים. 10.אבלות-הימנעות מבשר ויין. אני יוצא מהנ"ל מעט נבוך,כי שכשאני רוצה לשמור על תזונה טובה אני לא עושה על פי הכתוב בספרים עונג שבת למשל,וחגים-אין מה לדבר,ואני מחויב ללחם בשבת-אז אני מנסה מינימום וכדו’. ובכלל-האווירה בחברה היא שמאכלים מזיקים אינם אסורים כולל ממתקים למיניהם וכדו’,אשר גורמים למחלות בטווח קצר או ארוך.

אני לא מבין גדול בתזונה. בכל אופן הנחת היסוד היא שהתורה מחד אינה ספר תרופות אולם מאידך היא לא מזיקה לבריאות הטבעית. לכן האכילה על פי דיני תורה אינה צריכה לגרום למחלות וכד'. בנוגע לשאלותיך באופן ספציפי, אני מניח שיש שני כיוונים לגשר בין הנחשב בריא לבין מה שנאמר בתורה. ראשית יש להניח, שחלק מן הדברים שנחשבים כאינם בריאים זה מאד תלוי כיצד נעשים. גם לגבי הלחם, שכה הרבת לשלול את נחיצותו, הדברים כלל לא מוסכמים. אם מדובר על לחם לבן אתה צודק. אולם לחם חי או לחם דגנים, לפי חלק מהעמדות הרפואיות נחשב כדבר בריא. כך גם בנוגע לשמן זית. כך גם בנוגע ליין, שיש רבים שחושבים שמיעוטו הוא טוב ובריא. כך גם בנוגע לחלבונים שיש במוצרי עוף או בשר. והנקודה השניה היא, שכל דבר יש לעשותו במידה. גם אוכל שאם יאכל בהפרזה יגרום נזק. יתכן שאם נאכל פעם בשבוע לא מביא לשום היזק. שמעתי רופא שחקר את הענין והוא מטפל בחולי סכרת שצריכים דיאטה מיוחדת. ובכל אופן הוא מורה להם בשבת לאכול כרגיל. הוראה זו נובעת גם מכך שהוא בדק שהנשמה היתרה בשבת יש לה חוקים משלה והיא אינה מוגבלת לחוקים הנוקשים של ימי החול. יש גם רובד נפשי שאדם צריך גם לאכול מתוך רווחה ולא מתוך צמצום. הבריאות הנפשית של המרחב הנפשי וההרגשה הטובה הוא מרכיב בבריאות לא פחות מאשר מה אוכלים. לכן התורה לא מונעת מלאכול בשר ויין שנותנים מרחב נפשי והרגשה של עושר.