ידוע שכשאדם נמצא בדרך הוא טרוד ואינו יכול להתפלל בכוונה (ואף שאחר שהגיע לישוב אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו) ולכן תקנו חז"ל תפילה קצרה וכד’. האם בטיולים ובמחנות קיץ כשהמדריכים והחניכים אינם יכולים להתפלל בכוונה משום טרדת הדרך, האם יהיה נכון להורות שיתפללו שמונה עשרה בנוסח קצר יותר, (כדוגמת נוסח רס"ג) שכן בטיולים אי אפשר לכוון כיאות. וככל שהנוסח יותר קצר, יש אפשרות גדולה יותר לכוון בפירוש המילות. האם מותר לעשות כך?

בדורות שלנו בלאו הכי לא מצליחים לכוון, אז מנסים כמה שאפשר. ועוד שבטיול שכל היום עוסקים בחול, אפשר להקדיש עוד כמה דקות לתפילה ולא ראוי להורות לקצר בגלל כן.