1. איך אפשר להבין מצב שגדולי הדור, שאמורים להיות האנשים החכמים ביותר, עושים לפעמים טעויות גסות שבן אדם פשוט היה נמנע מהן (כגון טעויות בהכרעות פוליטיות פשוטות)? 2. אם נאמר שהקב"ה מטעה אותם בכוונה, האם אני מחויב לשמוע להם כאשר אני יודע בוודאות שהם טועים? ובכלל, האם צריך לשמוע בקול רב כשאני בטוח שהוא טועה (בעניין לא תורני), הרי בדברים שאינם הלכה אין חובה להתייעץ ולקבל את דעת הרב? 3. בין אם נגיד שרבנים טועים מעצמם ובין אם נגיד שמן השמיים גרמו להם לטעות, יש כאן חילול ה’ אדיר וזילות עצומה במעמד היהדות, כיון שנשלל הכוח המוחלט מהרבנים. ישנה כמין הודעה שגם עיני העדה מסומאות לעיתים. הערות: נכון שנאמר "ועשית ככל אשר יורוך" ודורשים שאפי’ יגידו לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל. אבל מדובר רק בימין ושמאל של התורה. יש מצבים, למשל בתקופת השואה שהיו רבנים שאמרו לא לעלות לארץ, וגרמו למות קהילותיהם. אם האנשים היו עולים לארץ בכל זאת, יכול היות שהיו ניצלים. אני לא רוצה להתמקד בדוגמאות למיניהן, כי הן רבות מספור, אלא בשאלות המרכזיות שהעליתי.

עיקר יעודו של הרב הוא לבנות את הצד הרוחני של עם ישראל. לכן המומחיות של הרב צריכה להיות בתחומים רוחניים, בתחומים מוסריים, בתחומים ערכיים. הרב לא צריך להיות מומחה בנושאים שנוגעים לדרך ארץ וחכמה אנושית. יש חשיבות להפריד בין הנושאים. בפוליטיקה מדובר בדרך כלל בנושאים שנוגעים לדרך ארץ ולחכמה מעשית. אולם לפעמים הדברים נוגעים לנושאים ערכיים ולהכרעות עקרוניות. כאן צריך להיות שיח פתוח בין המומחים הפוליטיים לבין הרבנים. כל צד צריך להביא את המומחיות שלו ולעבוד בשיתוף שיחה ולאו דווקא בשיתוף פעולה. הפולטיקאים צריכים ללכת לפי העקרונות המוסריים והערכים שנאמרים על ידי אנשי הקודש. אולם התרגום המעשי הוא המומחיות של אנשי המעשה. בנוגע לזמן השואה ולהדרכת הרבנים. הקץ ודרך הגאולה זהו ענין עמוק שלפעמים גם מעיני רבנים הדבר נסתר. אולם מאידך ללא רבנים הדבר היה עוד יותר נסתר. אי אפשר לומר שרק הרבנים לא ראו, היו גם רבים שלא היו רבנים ואף הם לא ראו. אם כן אנו רואים שלפעמים בדברים עמוקים הדבר יכול להעלם מעיני כולם. אנו רואים שבנוגע ליחס להיסטוריה ולמהלכים של הדורות האחרונים יש מחלוקות רבות בין רבנים. כנראה שהדברים לא פשוטים. אנו מקווים שמתוך ריבוי הדעות ומתוך המשא ומתן שיש בין חכמי התורה השמועה תתברר ותתלבן.