1. האם ישנה בעיה כלשהיא בשימוש במילים בלעז, כגון: "סיטואציה" או "אופציה" במקום "מצב - אפשרות"? 2. האם קיימת בעייה בלימוד אנגלית, הרי גם בזמן התלמוד דיברו בארמית?

1. אני חושב שאם יש ביטוי מקביל בעברית עדיף להשתמש בעברית אבל אם אין, לדוגמא: המילה "טלפון", אז משתמשים במילה לועזית (וכן אם יש מילים שלא נכנסו לשפה מפני שהשפה תמיד מחפשת את ההיגוי הנוח. ולכן למרות שאפשר לומר "שח רחוק" אומרים טלפון). וכל זה משום חביבותה של השפה העברית. 2. לגבי ארמית, יש אומרים שהיא רק עברית משובשת, ועוד שיש ארמית בתורה, ולכן יש בה עדיפות על שפות זרות אחרות. אמנם גם במשנה ובתלמוד יש מילים הלקוחות מיוונית כמו "אפותיקי" וכדומה, וכנראה זה משום שלא היתה להם מילה מתאימה בעברית מפני שהשפה לא היתה מספיק חיה. מותר ללמוד שפה זרה אם הוא צריך את זה, כמו שמותר ללמוד שאר חכמות. מוזכר בתלמוד של ארץ ישראל למה לדבר שפה חוץ מעברית? וכן הרמב"ם מבאר בפרקי אבות על "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה" שקלה הכוונה מצוות שנראית קלה בעיני הציבור, כמו לימוד לשון הקודש ושמחת הרגש. ומכאן שיש חשיבות בדיבור בלשון הקודש. ולענ"ד בכל ביטוי שיש מקביל לו בלשון הקודש צריך להעדיף אותו.