מצאתי בספר ראש הגבעה (לר’ פנחס בר יהודה מתלמידי הגר"א) דף ג’ דברים מעוררים מחשבה וצריכים בירור ולימוד. הוא כותב: "ומה מאוד היזהר בני מן היוהרא כי היא המאבדת את הדת הישראלי בכללו. ואמרו חז"ל לא כל הרוצה ליטול את ה’ יטול ואם רצה החתן להחמיר על עצמו ולקרות קריאת שמע אינו רשאי . . . עתה הגד נא לי בני מה קול הרעש הזה, וכי מה איכפת לי אם רוצה האדם להחמיר על עצמו ולעשות איזה מעשה טוב למי יזיק או יפסיד בזה הלא אינו עושה מעשה רע. אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת כי הוא מחבל את כל העולם כולו במעשיו הטובים . . . סוף דבר כי היוהרא לא הניחה מידה טובה לישראל והושחרו פניהם של תלמידי חכמים ונעשה העולם הפקר ע"י מעשיו הטובים ונאבד דרך האמת ועולם נעשה הפוך ובני חורין חפו ראשו ונתקלקלו המעשים . . . ודע בני כי כל מי שאינו זהיר מן היוהרא כל מעשיו פסולים מרק פיגולים כי גדול הוא בלבו עד להשחית במעשה הטוב ההוא ומדמה הוא בלבו שהכל נאה וכשר לאיש אשר כמוהו ואין לך עטרה שלא יתעטר בו ואם היה יכול ללבוש מלבושיו של מלכו של עולם היה לובש ולא יחוס לכבוד קונו וראוי לו שנהפכה שליתו על פניו ואל יצא לאויר העולם במעשיו הטובים." וכאן בעל "ראש הגבעה" מגיעה לקטע העיקרי מבחינתי, כלומר שעליו הייתי רוצה הסבר. הוא ממשיך וכותב: "ומה שכתב השולחן ערוך ואמר אל יבוש מפני המלעיגים יש בזה חמישה תנאים: א. הוא במצוה שא"א לעשותה בהצנע. ב. שהיא מצוה חיובית על כל אדם. ג. שלא תהא נעשית לחוכא וטלולי על רוב בני אדם והבן זה. ד. שלא יהא מטריח לצבור במעשה ההוא ולא יפסע על ראשי עם קודש. ה. והיא העיקרית שלא תהא נעשית כמעשה אפקרותא נגד רבותיו וזקניו וחכמיו שעומדים במעמד ההוא ואינם עושים כמוהו. ואם תמצא במעשה הטובה ההיא שהיא חסרה אפילו אחד מן חמישה תנאים הללו ברח מן המעשה הטובה הזו כבורח מן המות והנח הכהונה לזרעו של אהרון ומזה בן מזה יזה ולא תתלבש בבגדי כהונה כהמן והיא מדה שלא כמדתך פן בצעדך תכשל ותפול בהליכתך ולכן בני ראה שלא תעשה הטפל לעיקר בעבודת השם." וכעת שאלותי: א. מדוע אנשים אינם חוששים לדברים אלו באופן כללי? פעם שמעתי בשם אחד מגדולי בדורות האחרונים, שבדורותינו, כיוון שהם חלשים (ואינני רוצה להיכנס כרגע לדיון במשמעות המדוייקת של ירידת הדורות, כי יש לי שאלות גם על זה) - אדם צריך לתפוס "מכל הבא ליד" ולאחוז אפילו במידות חסידות גבוהות שאינם בדרגתו. ב. אני חושב שרוב האנשים, כשיעיינו בחמשת התנאים האלו שהוא כותב, ימצאו שהם עוברים על כולם בהזדמנויות שונות. האם אכן בלתי אפשרי לקיים את דברי הספר הזה? ג. מדוע הוא כ"כ מחמיר בזה? ומה המקור לחמשת התנאים האלו שהוא כותב? האם יש להם מקור בש"ס?

לגבי קביעתך שרוב האנשים עוברים על התנאים האלו איני יודע מנין לך. לא מדובר על קיום מצוות רגיל. מדובר שאתה נמצא בסביבה של אנשים שבאופן בסיסי מאמינים בתורה ומקיימים מצוותיה אולם לא מקפידים על הלכה מסוימת שחושבים אותה לחמרא יתרה וכד'. בדרך כלל אנו נמצאים או בחברה שאינה מזלזלת בדקדוק במצוות או בחברה שכלל אינה מאמינה שבא אנו נחשבים סתם כאנשים משונים ואנו לא גורמים להם עבירה מסוימת בזלזולם במקיימי התורה. המציאות שעליה מדובר בשו"ע היא מציאות שאינה שכיחה. בנוגע להדרכות שלא לפי ספר זה. יש באמת מחלוקות בענין זה. תלמיד הגר"א סובר שהעבודה על מידת הצניעות וההמנעות מלעשות דברים שלא יתפסו כדברים המביאים לקידוש ה' הם סיבות המכריעות שלא לעשות דברים שהם רק מידת חסידות או שאפשר לעשותם בצינעה. ודאי שמה החמיר בענין זה הוא משום ההערצה שיש לנו למידת הצניעות והענווה וכמו שאמרו חז"ל על מעלת הענווה, ומה שעשתה חכמה לראשה עשתה ענווה עקב לסולייתה. התנאים האלו יתכן שיש להם מקור. אולם על כך אני צריך לעיין, לשאול ולמצוא מקור לכל הנהגה שלו. יתכן שחלק מן התנאים נלמדו מסברה.