לכבוד הגר"ד ליאור שליט"א אבי, שיחיה, הולך אחר הפסיקה של הבן איש חי. מכיון שלא כן נהגו אבותינו בתימן, אחר בירורים הגעתי למסקנא שהמנהג הנכון ביותר אצלנו הוא ללכת אחר הרמב"ם. והסכימו עמי רבנים. ואמנם כך התחלתי לעשות ואני כבר בתוך זה ממש. האם יש בזה איזו בעיה של כיבוד אב, מכיון שאני בין הגדולים במשפחה ואולי ילכו אחרי אחים? אמנם איני מתכון לעשות מזה רעש אבל כמדומני שאי אפשר שלא יראו איך שאני מקפיד על חליטה, יין לא מבושל ועוד ועוד. האם יש בזה איזה פגיעה באבא, שהרי זה אינו צורכו אז נראה שמעיקר הדין מותר לי, אך אולי תבוא לזה איזו פגיעה בדבר שכן צורכו? ועוד גם אם מעיקר הדין אין בעיה בזה, האם יש הידור ללכת אחריו גם בפסיקה אע"פ שאני מאוד רוצה ללכת אחר הרמב"ם, ויותר מבין את שיטת פסיקתו מאשר פסיקת הבן איש חי?

מנהגי אבא אינם מחייבים את הבן. מה שמוזכר בהלכה דין "אל תיטוש תורת אמך" זה לגבי מנהגי עדה, אבל מנהג פרטי, כמו לדוגמא אם האב היה נוהג לקום לתיקון חצות או להתפלל תמיד ותיקין ועוד מנהגים יפים, אז זה יפה אם הבן ינהג אותם גם כן אבל זה מצד עצמו ולכן אם עשה אותם יש בזה צד נדר, אבל אין בזה דין כיבוד הורים. לכן אם אתה רוצה לא לנהוג כמו שנהג אביך על פי הבן איש חי תצטרך לעשות התרת נדרים. יש עניין שלא לעשות מול האב בשונה ממנהגיו ולא לפרסם מעשיך כנגדו, אבל אצלך בבית תנהג כמנהגך. אמנם אין בזה כלל דיני כיבוד הורים, כי כבר כותבים הריטב"א ועוד כמה מגדולי הראשונים שכיבוד הורים הוא רק בדברים הנוגעים לנוחיותו של האב, כמו שהגמרא מביאה דוגמאות שאומר לבנו להאכילו, להשקותו או להלבישו. אבל אם האבא רוצה שהבן ילבש בגד מסוים אין בזה כיבוד אב ואם כי זה לא נוגע לחיי האב. ועיין בעניין זה בריטב"א ביבמות דף ו. אני חושב שאתה בסדר גמור בדעתך לחזור למנהגי הרמב"ם, שהרי עדתך קיבלה על עצמה כל פסקיו כבר מדורי דורות ואביך הוא ששינה ואתה הוא שחוזר לסדר.