אם כבוד הרב מתנגד ככלל לקיום הפגנות בצבא, מדוע הרב כתב (ב'רביבים' האחרון) שזה עקרוני בעיניך שלא לגנות את המפגינים, ולכן גם אם רוב הרבנים היו מגנים לא היית יכול לקבל את דעתם. ואם אתה בעצם מסכים עם עמדת המפגינים, מדוע אינך תומך בקיום ההפגנות בצבא?

הואיל ויש מצווה גדולה לשרת בצבא, שעל ידי כך מגנים על עם ישראל וארץ ישראל, יש צורך לשמור על המוטיבציה של החיילים ועל הלכידות שלהם, ולכן אין נכון לקיים הפגנות בצבא. אגב, מסיבה זו מעת הקמת הישיבה בהר ברכה, עמדת הישיבה היתה, שתלמידים שעומדים לשרת בצבא לא ישתתפו בהפגנות ביהודה ושומרון, וזאת מפני שבהפגנות אלו במקרים רבים נוצרים עימותים עם חיילים, ואף שההפגנות היו על עקרון חשוב, חששנו שהעימותים עם חיילים יפגעו במוטיבציה של הבחורים לשרת אח"כ בצבא, שזה עקרון יותר חשוב. במקרים נדירים בחורים יצאו מעצמם להפגין ופעמים שגם הר"מים תמכו בכך. אמנם מנגד, עירוב הצבא בפעילות נגד המתנחלים הורסת את הצבא ומשחיתה את הפיקוד הבכיר, ולכן העקרון שלמענו החיילים הפגינו מוצדק. ולכן אי אפשר לגנותם. לכן בשיקול הכולל, כיוון שאנו רוצים לשמור על הלכידות הצבאית, אין נכון להפגין בצבא. ויש לפעול להוצאתו של צה"ל מעימותים עם מתנחלים בדרכים אחרות. ומן הסתם גם אלו שהפגינו אינם חושבים שעקרון נכון להפגין בצבא, שאם לא כן, לא היו מתגייסים כדי להפגין ולהתעמת עם כל המערכת. אלא שהגיעו מבחינתם מים עד נפש, ולכן הפגינו. ועל כן אין ראוי לגנותם. למה לא לגנות את ההפגנות בצבא.