מדוע כאשר אנו מברכים אנו פונים אל ה’ במספר גופים? דוגמא: ברוך אתה (גוף שני) ה’ אמ"ה שהכל נהיה בדברו (גוף שלישי) אני מברכים את הקב"ה אנו פונים אליו, אז למה אנו לא אומרים שהכל נהיה בדברך? את השאלה הנ"ל אפשר ליישם על כל ברכה כמעט. כשאנחנו מחליפים מגוף שני לראשון זה נראה כאילו אנו מפנים את גבנו אל מי שאנו מדברים איתו ופונים למישהו אחר, לא הכי מנומס... בבקשה תענו לי תשובה עניינית ולא "זה מנהג אבותינו/רבנינו, ככה הם קבעו." גם התשובה שהקב"ה הוא הכל וצריך לפנות אליו בגוף שני ושלישי, לא נשמעת לי עניינית.

שלום וברכה, שאלת שאלה יפה וחשובה. בנוסח הברכה שתיקנו חכמים משוקעים עומקים גדולים. אחד מהם הוא, שנוסח הברכה מבטא את התהליך הנפשי שעובר האדם המברך. באופן כללי, לפעמים אדם מרגיש קרבה לה', תחושה הנובעת מכך שה' אוהב אותנו, מתגלה אלינו ואורו מאיר בנו, ולפעמים תחושה של יראה ומרחק אינסופי, תחושה של נברא ביחס לבורא. כאשר אדם חש תחושה של קרבה, אף פנייתו לה' תהיה בגוף שני. כאשר אדם חש את היראה, הפניה לה' תהיה בגוף שלישי. למעשה, שתי התחושות הללו נוכחות בנו תמיד, אולם באופן גלוי לפעמים תחושה אחת היא הדומיננטית והגלויה יותר, ולפעמים חברתה. לפעמים האדם מתחיל מתחושות של מרחק מה', ודוקא התחושות הללו מביאות אותו לאהבת ה' - שהרי למרות המרחק העצום בין הבורא לנברא ה' בכל זאת מתייחס אליו ומשפיע עליו שפע. כך הוא למשל בהרבה מזמורי תהלים, ולמשל במזמור קמב "משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה, קולי אל ה' אקרא קולי אל ה' אתחנן, אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד, בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי..." ולפעמים יש מצב שאדם מרגיש קרבה גדולה לה', והוא מבטא קרבה זו, ודוקא התרכזותו בקרבה לה' מביאה אותו לרתיעה - "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרהו מעט מאלהים?" וכך הוא כאשר אדם ניגש לברך, שבתחילה הוא נפגש עם טוב ה' אליו המתגלה בפרי המונח לפניו, והוא מתמלא באהבה לה' המביאה אותו לברך "ברוך אתה ה'..." אך דוקא הקרבה הגדולה מביאה אותו לחוש את המרחק האדיר, ואז הוא עובר לגוף שלישי "בורא פרי העץ". יהי רצון שנזכה תמיד לברך את הברכות בכוונה, עם תשומת לב ומחשבה לפני הברכה מה אנו עומדים להוציא מפינו.