לאור לימודי, כמדומני שיש תלות מסוימת של דיני נקיות במקום מריח רע לצורך אמירת דברים שבקדושה בזמן ובמקום. למשל, בימינו יותר מקפידים על ניקיון מאשר בעבר לעניין ביוב הזורם בחוץ. בקיבוצים ובמושבים בהם א"צ להקפיד על ריח של רפת וכו’. האם לאור זאת, בחדרי פנימייה, בהם דרך קבע ישנם בגדים מלאי זיעה בעלי ריח רע, ניתן להקל ולומר דברים שבקדושה או לכל הפחות להרהר, והאם הדין שונה במידה והבגדים בשקית, אם כי שאינה סגורה?

אם אדם מתרגל לריח ואין הוא טורח לטפל בריח הרע, זהו סימן שזה לא ריח רעה מיוחד ולכן ניתן להקל. הענין לא תלוי האם הבגדים נמצאים בשקית אלא האם מרגישים את הריח.