אני בת 17, תלמידת י"ב. אני לומדת מחשבת ישראל ועושה עבודה על אחריות הגוף והנפש. העבודה היא עבודה חוקרת שחוקרת ומשווה בין ההגות היהודית בהקשר של האחריות של הנפש על הגוף ובין החוק במדינת ישראל. למשל, לאדם חולה נפש יש הקלות בדין. לעומת זאת במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי למדתי על כך שהנשמה והגוף אינם יכולים לפתור עצמם מהדין ונמשל המשל על הפרדס ושני השומרים שאחד מהם עיוור ואחד אינו יכול ללכת והם רצו לאכול מפירות הפרדס אך לא יכלו, אז העיוור הרכיב את זה שלא יכול ללכת והיה לו לרגליים כמו שהקב"ה שם את הנפש בגוף ודן אותם ביחד. אז לפי הגות חז"ל אחריות הנפש והגוף שווה. לפי החוק במדינת ישראל לא. ואני עושה את ההשוואה. אז רציתי לדעת האם יש איזה שהם מאמרים הקשורים בזה מהצד הדתי ומהצד של ההגות היהודית. אולי רמב"ם מתייחס לזה? זה נורא יעזור לי.

נראה לי שהבנת את משל הפרדס כהבנת אנטונינוס ולא כמוסר השכל היהודי הנובע מן המשל. הרי ההקשר של המשל במסכת סנהדרין דף צא הוא דרך רצף התנצחויות בין חכמי הגויים לחכמי ישראל, ובוויכוח הספציפי שהזכרת בשאלתך אנטונינוס מקשה וטוען ש"גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין", היינו יש כאן שני שותפים בעלי טענה משפטית קבילה המתירה בפניהם את הרסן לעשות כתאוות לבם. לעניות דעתי, עומק תשובת רבי לטענה שיש כאן שני שותפים - "מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד" - היא שבעולם הזה אין כאן שני שותפים גוף ונפש אלא יצירה אחת הנקראת אדם. ודאי שבמהות כל אחד נחצב כביכול ממקור אחר והגוף כלה בקבר לעומת הנשמה הנצחית, אך בלי להכנס לתפקיד הנשמה בעולם הזה המסר היהודי שרבי מעביר הוא שאין כאן שני שותפים נפרדים אלא יחידה אורגנית אחת. מעשית - גם על פי חוקי התורה שוטה פטור מן המצות וגם בעלי מגבלויות פיסיות ולא דווקא נפשיות זוכים ליחס שונה מבחינה חוקתית (כמו פטור ממצוות) ומשפטית (כמו בדרכי הקניינים). ממילא לא ברורה לי החלוקה שעשית בין היחס של החוק במדינה לבין יחס התורה אחריות הגוף והנפש. בהצלחה רבה בעבודה! הרב ינון זמיר