אני בשמינית, וכיתתי לא נחשבת ברמה רוחנית טובה. אני, בלי ח"ו להתגאות, נחשב בין החזקים מבחינה רוחנית בכיתה. יש לי חשק דווקא בישיבה לנצל כל דבר לקיים מצוות, ואולי דווקא כשרואים. אם למשל כשאני בבית - אין לי ממש חשק ללכת לשיעור, הרי שבישיבה - אני מרגיש שאני לא יכול לפספס שיעור הכי קטן שיהיה. אני חושב אולי שאני עושה זאת מגאווה - כדי שהאלה שלא נחשבים טוב מבחינה רוחנית - יראו- ואולי יחזרו בתשובה מכך - ויאהבו אותי. מצד אחד אני חושב שאולי אני עושה את זה ממטרה לקרב אותם, וזה עזות דקדושה. איך אני יכול לדעת מה כוונתי בעשיית המצוות בישיבה? מדוע בישיבה אני מרגיש חשק לקיים כל מצווה שמזדמנת, ויש לי חשק שיראו אותי?

תמשיך ללמוד טוב אף על פי שאולי המרץ והחשק ללמוד הוא לא כולו לשם שמים. אך כיון שאתה מכיר בבעיה אתה כבר בכיוון הנכון. ותשתדל לחזק את את המעשים שיהיו לשם שמים. ולא על מנת לעשות רושם על אחרים. תשאל את רבותיך איך קונים את מדת הענווה. חדק ואמץ