שאל את הרב

  • הלכה
  • בצל, דבר חריף וחיתוך בסכין
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
לכבוד הרב החיים והשלום, אני לומד הלכות איסור והיתר והוקשה לי מאוד בירור הגדר של דבר חריף. ואשמח מאוד אם ישיבני כבודו בעניין זה: שאלתי ובקשתי היא שמצינו בפוסקים שגדר "חריף" הינו אובייקטיבי ונמדד בתר רוב טעם חריף וקשה לי: א. אין הטעמים דבר שוה אצל כל בני אדם ודבר חריף לאחד אינו חריף כלל לאחר. ראוי להדגיש שמלבד השוני בין בני אדם לגבי ערבות טעם זה או אחר לחיך ישנו שוני גם בעצם הבחנת הטעם. מה גם, שעל פי מה שנאמר לי הרגש הטעם החריף מורגש בלשון זהה להרגש דבר חם בלשון. ומכאן שעיקר הטעם החריף מורגש דוקא באמצעות הריח כך שיתכן שאותו אדם יאמר כי תבשיל פלוני הוא חריף וכאשר יהיה אפו סתום (כגון שהוא מצונן) יאמר על אותו התבשיל בדיוק שאינו חריף. ב. יתר על כן, בדברי רבותינו מצינו שבשביל שיוגדר תבשיל כחריף צריך שיהיה רוב טעמו חריף. ואף לו יצויר שהיה עולה בידינו גדר חריף מהו אטו כולי עלמא קפילא נינהו לומר שתבשיל זה רובו חריף? ג. ברבותינו צוין הגדר של "דעת רוב העולם" כמדד לחריפות. מלבד הקושי שיש לי בהבנת מדד זה בשאר דברים (למשל:הכיצד נבדוק ולו בדורנו מעושר הטכנולוגיה מהי דעת רוב העולם? או כיצד נדע שאין פינה מסויימת בגלובוס שבה סוחטים אבוקדו כדי שלא נחשיבו כ"תותים ורימונים" לעניין סחיטה בשבת). כפל כפלים קשה לי בנידון דידן. שהרי סביר להניח שאם נעשה סקר מדגמי (מתוך הנחה שהדבר מועיל) בארצות המזרח ובארצות המערב לגבי מהו דבר חריף נקבל תוצאות שונות לחלוטין. ד. בעיה נוספת בנידוננו היא שכל חומר פועל על חברו בצורה אחרת ולא דומה פעולת הדבש על הפלפל החריף לפעולת המים עליו. על כן גם בדבר שברור לנו שמוגדר כדבר חריף עדיין צ"ע כיצד נמדוד השפעת שאר מרכיבי התבשיל עליו? וכי יש לכל פוסק טבלת חומרים והשפעתן זה על זה? ואף לו יצויר שהיתה בנמצא טבלה שכזו לא תמיד יודע בעל התבשיל את המינון המדויק מכל מין ומין (ואף בד"כ אנשי המקצוע כגון עקרות הבית ושפים למיניהם משתמשים בחומרים ע"פ טביעת עין ולא ע"פ מידה מדודה). מה גם שמידת ההשפעה של חומר אחד על משנהו משתנית בהתאם לגורמים נוספים כגון חום התבשיל גודל הסיר וכיוצא בזה.
תשובה
א. הגמרא מזכירה את המושג חריף בנוגע לחלתית וצנון ונחלקו הראשונים האם להרחיב את מושג החריף לעוד דברים (עיין ב"י סימן צו). יש ראשונים שהוסיפו את הדברים הידועים לנו כבצל, שום ועוד. להלכה השו"ע פסק כרמב"ם, שכל דבר שיש בו חריפות אף מה שלא הוזכר מפורש בפוסקים נוהג בו דיני חריף. יש לדעת שכל מה שהוזכר בגמ' ובראשונים מתייחסים אליו כחריף אף אם אין מרגישים כלל טעם חריף. שאלתך למעשה נוגעת לדברים שהתחדשו, וכפי שאמרנו הלכה כרמב"ם. יש לדעת שחריף הוא סוג טעם, כמו מתוק ומלוח, ולא מסתבר לומר שיהיה דבר שלאחד יהיה חריף מאד והשני כלל לא ירגיש חריפות, יתכנו ודאי שינויים ברגישות לחריפות. ולכן בדברים החדשים אנו אכן הולכים אחרי טעמו של האדם הנורמאלי, אם מרגיש חריפות נכון שיחמיר על עצמו, ושוב נאמר שלא מסתבר שיהיו הבדלים גדולים בין האנשים, ולכן עפ"י רוב לא יהיו הבדלים לדינא בפועל כי הטעם יהיה דומה אצל אנשים שונים . יש גדר שאמרו האחרונים להבחנת דברים חריפים שלא נזכרו. אם א"א לאכול את הדבר בפני עצמו, אלא עם לחם וכדומה, אזי נחשב חריף גמור. אם יכול להיאכל לבד, נחשב חריף מקצת. הנפק"מ היא, אם בישל בכלי שאינו בן יומו ונתערב עם המין השני, בחריף גמור נאסר, בחריף מקצת מותר במקרה של הפסד. ויש להדגיש שוב שכל הנ"ל מדובר על החריפים שלא הוזכרו בפוסקים, מה שהוזכר מפורש בשו"ע. מומלץ לעיין בספר "דבר חריף" שכולו עוסק בפרטי דיני חריף. ב. מקור דבריך הוא בדברי הרמ"א בסימן צה סע' ב' וז"ל: " ולא מקרי מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו רק אם כולו הוא דבר חריף ורובו ככולו". הרמ"א לא מתכוון לטעם אלא למרכיבים במאכל, כגון: טיגון בצל ופטריות והרוב הוא בצל אז נחשב כמאכל חריף ויהפוך כלי שאינו בן יומו לבן יומו. אמנם, כתב הט"ז (סימן קג סק"ט) [וכן משמע מעוד אחרונים בדעת הרמ"א] שאף אם אין רוב חריף במאכל אבל מורגש הרבה דינו כחריף. ונראה שכוונתו שאין רק הטעם מורגש אלא משנה משמעותית את התבשיל. לדוגמא, במרק עם חריף טעם המרק הוא העיקר אלא שיש עוד תוספת טעם וזה לא מקרי חריף. אם כמות החריף היתה ברמה כזו שכבר אבד טעם המרק אז נחשב כחריף. וכן נראה לומר שלא נצריך כאן קפילא אלא סומכים על הטעם של אדם רגיל. ג. ככלל, יש לדעת שבדיני איסור והיתר אין אנו דנים בצורה מדעית של מעבר חלקיקים וכדומה, אלא כל שהתקיימו התנאים ויש חריף ברמה כזו שהלכתית יש כאן הפלטה, כך אנו דנים, למרות שמבחינה מדעית יתכן ואין כאן כל השפעה ממאכל אחד על השני. הרב אלישיב קפקה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il