לכבוד הרב שלום וברכה! רציתי לשאול את כבוד הרב מספר שאלותבנוגע לסימן ריא בדין קדימה בברכות: 1. מר"ן מביא שלוש שיטות בנוגע לדין קדימה בברכות, כמו מי הוא פסק כמו הרא"ש שמובא בסתמא בסעיף א’ או כמו הרמב"ם שמובא בסעיף ב’? 2. בין לרא"ש ובין לרמב"ם האם מבואר לדעת מר"ן שצריך להקדים מזונות לשאר הדברים?, וא"ת שמר"ן בסעיף ד’ אומר זאת שמה שקודם למילה ארץ בפסוק הוא מוקדם לברכה, הרי לדעת הרא"ש יש דין קדימה לשבעת המינים רק שכשברכותיהם שוות וכשאין ברכותיהם שוות מקדים מה שרוצה אפילו חמשת מיני דגן וק"ו לדעת הרמב"ם שמקדים רק מה שחביב ואין לו דין קדימה לשבעת המינים אלא רק כשאין לו משהו שחביב עליו יותר מהשני. חשוב לי לציין הרב שאני מעוניין בבירור דעתו של מר"ן בלבד, בלי עירוב דעות של אחרונים נוספים בהלכה למעשה. בתודה מראש

שאלת מהי דעת מרן בדין קדימה בברכות. כיון שהדגשת שהשאלה אינה הלכה למעשה אלא רק ברור דעת מרן, ובמסגרת זו א"א להביא את הבאורים השונים (והרבים) שנאמרו בדעתו, נתמקד בשיטה אחת, בעיקר עפ"י דעת הגר"א. 1. מקובל על אחרונים רבים שמרן מביא סתם וי"א דעתו לפסוק כדעת הסתם וה"ה כאן דעת מרן כרא"ש, לא כסמ"ק שהביאו בי"א, לא כרמב"ם שהביאו בסעיף ב ולא כבה"ג שהביאו כי"א בסעיף ג. (כ"כ בא"ח מטות ב; כה"ח ז; שעה"צ יג ודלא כט"ז א כפי שבארו הפמ"ג במשב"ז א). כך עולה מדברי האחרונים שבארו את דין מרן בסעיף ד שפסק שכל הקרוב לארץ קודם לברכה ולא התחשב מרן בדין חביב-כדעת הרא"ש. וכתבו שם האחרונים (מ"ב יט; שעה"צ יב) שלרמב"ם דין זה דווקא כששווים הפירות בחביבותם. האחרונים הביאו ראיה נוספת שמרן פסק כרא"ש (ולא כרמב"ם) מפסיקתו בסימן קסח ד וזה לשונו: "פת שעורין ופת כוסמין, מברך על של שעורים כיון שהוא ממין ז". ומבואר שמין שבעה עדיף על חביב כדעת הרא"ש ולא כרמב"ם. וכ"כ שם המג"א ו. ומכך שהביא מרן דעה זו באין חולק משמע שפסק כרא"ש. (וזה דלא כעה"ש שם ה שבאר שהרמב"ם מסכים לדין זה שעוסק בקביעות סעודה ורק בפירות פסק הרמב"ם שחביב עדיף, ובאר בזה את דעת הרמב"ם עיי"ש). 2. בענין ברכת בורא מיני מזונות רבו הדעות בהבנת מרן ובפסיקה למעשה. עפ"י באור הגר"א מרן פסק כרא"ש וכנ"ל, ולכן כשאין ברכותיהן שוות אין דין קדימה בפירות וירקות ויכול להקדים מה שרוצה. אולם ברכת בורא מיני מזונות חשובה יותר וקודמת לברכת בורא פרי העץ והאדמה. וכך באר הגר"א (טו) את דברי מרן בסעיפים ד-ה שכל הקודם לארץ קודם לברכה זהו דווקא כשברכותיהן שוות היינו בין פרות שונים (גפן תאנה רימון זית תמר) ומיני האדמה (חיטה ושעורה) אולם אם אין ברכותיהן שוות כגון חיטה וזית אין דין קדימה ולכן הדגיש מרן מיד בסעיף ה שמה שחיטה ושעורה קודמים לפירות הוא רק אם מברכים עליהם בורא מיני מזונות (עי' גם בבה"ל ד ד"ה קודם לברכה). אמנם בענין ברכת במ"מ על אורז דנו האחרונים האם קודמת לשבעת המינים. הפמ"ג (אשל אברהם יג ובסדר הקדימויות בסוף הסימן) הוכיח מדברי מרן בסעיף ו שרק ברכת במ"מ על חמשת מיני דגן קודמת לשבעת המינים (וכ"פ כה"ח כז) וזה לשון מרן "היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון, כיון דמברך על התבשיל במ"מ ברכתו קודמת; אע"ג דהנך ממין ז' ואיהו לאו ממין שבעה, מ"מ כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון קודמת אע"ג דלא עבדינהו פת". והסברא בזה שדווקא ברכת במ"מ על מאכלים חשובים שלעיתים מברכים עליהם המוציא חשובה אולם ברכת במ"מ על אורז שלעולם לא מברכים עליו המוציא אינה קודמת לשבעת המינים. אולם בספר אבן העוזר (מופיע בסוף השו"ע) דחה ראייתו וכתב שלפסיקת מרן כדעת הרא"ש בסעיף א שאין דין קדימה כשאין ברכותיהן שוות אין צורך בסברא ש"מ"מ כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון קודמת" וכל ברכת במ"מ קודמת אפילו לשבעת המינים כיון שהיא ברכה מבוררת יותר (כמו ברכות העץ והאדמה כלפי שהכל) ומרן כאן רק העתיק את לשונו של ההגהות מיימוני בשם מהר"ם (שהוא מקור הדין) שסובר שמין שבעה קודם אף כשאין ברכותיהן שוות ולכן נזקק לסברא הנ"ל (כדרכו של מרן להעתיק דברי הפוסק שממנו מקור הדין אף אם לא כל לשונו מסתדרת עם פסיקת מרן, ורמז לזה הבה"ל בסוף הסימן). למעשה הכריע באבן העוזר גם בזה כדעת הלבוש שברכת במ"מ היא ברכה חשובה ומבוררת מצד עצמה ולעולם קודמת לשבעת המינים. (עוד נחלקו האחרונים האם במ"מ על אורז קודם ליין ואכמ"ל) כל הנ"ל בעיקר בדעת מרן אולם לפסיקת ההלכה למעשה יש לעיין גם בנו"כ ובאחרונים. [עיקרי הדברים הנ"ל התבארו בארוכה, מלבד בנו"כ הידועים, גם בספר הלכה ברורה לגר"ד יוסף סימן ריא ובברכת ה' ח"ג פ"ט קחנו משם]