אני ילדה דתייה, לומדת בבית ספר דתי, ואני רואה שהרבה דתיים הם גזענים,מזלזלים בעדות וכו'. למשל לגבי הרוסים, שאני מאוד מעריכה ואוהבת. נפגעתי בצורה קשה מהדברים שם, בעיקר מהבנות. וזה לא רק איפה שאני לומדת, בכל מקום לא מעריכים. איפה המצווה של "ואהבת לרעך כמוך"? זו המצווה שהתורה מבוססת עליה. מדוע אני לא רואה אותה? ומדוע אנשים דתיים מדברים ככה?

לצערנו הרב במקרים רבים את צודקת. לפעמים ההקפדה על מצוות בין אדם למקום גורמת לכך שיש פגיעה בנושאים אחרים. ודאי שהדבר לא צריך להיות כך ובדרך כלל זה גם הפוך. אדם שהוא רוצה להתקרב לקב"ה הוא צריך להיות אדם עם אישיות יותר כללית ויותר מכילה. אולם ברמות נמוכות הדברים יכולים ללכת הפוך. זה נובע משתי סיבות. ראשית כל, אדם יש לו מוסר כליות ורצון להיות אמיתי וטוב. לפעמים אדם מוציא לפועל את מוסר הכליות שלו בנוגע למצוות דתיות זה כביכול מספק אותו ולא נשאר לו דחף מספיק למצוות בין אדם לחבירו. ופעמים זה נובע מתפיסה לא נכונה של התורה. האדם לוקח תפקידים שאינם שלו. במקום להיות ענוותן ואדם שעומד בביקורת תמידית אדם נהפך להיות שופט בשם ה'. אנשים דתים צריכם לדעת שהם לא ממלאי מקום של הקב"ה. מעבר לכך יש סיבה נוספת שמנהגי הדת משמרים את החלוקה לעדות שהיתה נהוגה בגלות. אצל אנשים ישראליים אין כלל מודעות לרקע העדתי. אין מנהגים שבאים לשמר את המנהגים העדתיים. לעומת זאת מנהגי היהדות משמרים את הצבע שמייחד כל עדה. עצם השימור של מנהגי העדות יש בו דבר מבורך ורצוי. חבל לאבד את כל היופי והצבעוניות שהיה בכל מנהגי הקהילות השונות שהיו בגלות. אולם ודאי שכשבאים כאן לארץ ישראל הדברים צריכים להעשות בצורה עדינה מתוך כבוד גדול לכל מנהגי הקהילות. היהדות צריכה בנות כמותך שיש להם עדינות נפשית ותובעות את הנקיות מפני דברים שהם ממש הפוכים מהאור של התורה והיהדות. לצערי, הדרך לתיקון לא תהיה דרך החילוניות. החילוניות זורקת את התינוק עם המים. לאבד את כל המסורת ואת כל ההליכה בדרך היהודית המיוחדת היא התאבדות לאומית. עם ישראל לא יכול להתפתח ללא שמירה על נכסי הרוח שלנו.