פגשתי בתלמיד חכם שבקיא עצום בכל כתבי הרב זצ"ל, אומנם הוא טוען שיש אנשים מיוחדים שכל לימוד התורה שלהם צריך להיות באמונה, ואין להם עסק בגמרא וכדומה,ומבסס דבריו על מקורות ברורים בכתבי הרב,לדוג’ באוה"ק "המיוחדים לרזים" "האופי הקבוע והמתנודד" ועוד. האם לדבריו יש יסוד וייתכן שהוא מורה נכון?

הרב הנזיר היה תמיד מדגיש שכל גדולי האמונה היו גדולים בהלכה. כך צריך להיות. אמנם מי שיש לו נטיה חזקה לאמונה יכול ללהקדיש לאמונה יותר זמן אך מי שלומד רק אמונה אין לו גדר של תלמיד חכם. הנה הרב עצמו עסק יותר שעות ביום בלימוד גמרא והלכה, ובדרכו צריך ללכת.