אני אמא לילד מתוק בן שלוש. השנה הוא היה בגן ולמד כל מיני מילים שהוא לא כ"כ מבין את משמעותם. לפעמים הוא אומר אותם כשהוא מתרגז ולפעמים סתם. בעיקרון, אנחנו בחרנו להתעלם מהם לגמרי או להתייחס כשהוא כועס לעניין ולא למילים שאמר ובאמת התדירות שהוא משתמש בהם איתנו ירדה מאוד.המילים הם: חצוף, אני אזרוק אותך לפח זבל, אוטו יבוא וידרוס אותך, אתה תיפול ויהיה לך כואב, המנוף יקח אותך, אני לא חבר שלך וכד’. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו נוסעים להורים שלי. אמא שלי מאוד נפגעת מהמילים הללו ואני מרגישה שהיא חושבת שצריך להציב לו גבולות ושמשהו לא בסדר. הוא מרבה להגיד את המילים כשהוא בא אליהם ואני כל הזמן מרגישה במאבק מול ההבנה שהוא קטן וודאי לא מתכוון אל מול התחושה שהיא נפגעת ומצפה שאעשה משהו. כשאני אצלם, אני אומרת לו שזה לא נעים לסבתא אך הוא ממשיך וזה הגיע למצב שאני צריכה לבוא אליהם ויש לי תחושה כבדה בלב בגלל ההתמודדות הזו והתחושה שהיא משדרת שח"ו משהו רע אצל הילד והתחושה שלי כאמא לגונן עליו. מה עלי לעשות על מנת שלא יווצר מצב שהוריי ירגישו שאני לא שומרת על כבודם מצד אחד ומצד שני להתמודד עם הילד שלי באופן נכון כשאנחנו אצלם? תודה רבה! אודה לכם אם תוכלו לענות לי בהקדם.

כדאי לשוחח עם אימך, ורוב הסיכויים שאימך כאשת חינוך תכנס לשיחה איתך בענין. גם אם היא תאמר את עמדותיה את תוכלי לומר את דרכך. עצם הדיבור ביינכן ישחרר המון וכך מכאן ולהבא שתיכן תדעו לקבל אחת את השניה בצורה יותר פתוחה. כל טוב