שלום רב, אני בחור דתי, בן 27, המחפש את זיווגו ( אין לי הגדרה ספציפית יותר ). בעברי, עשיתי טעויות, ובמיוחד ב"שמירת נגיעה" במהלך הקשרים שניהלתי. במהלך הזמן התחזקתי, וכיום, לאחר שנים של התבגרות, הבנות ותובנות, אני אכן מגדיר עצמי "שומר נגיעה". במהלך פגישות ראשוניות לצורך נישואין עולה השאלה על "רמת דתיותו" של האדם, ויתרה מכך, על "נזירותו" ממגע ומקרבה. תשובתי לשאלה זו היא "שומר נגיעה, אך בעבר..." . ברוב המקרים, לא תהיה פגישה נוספת עם אותה הבחורה. שאלותיי הן: א. האם להזכיר את ההווה בלבד ("שומר נגיעה") מבלי להזכיר את העבר ("תשמעי , נכשלתי בעבר...") ? ב. האם אי פעם אצטרך לדבר ולהזכיר נושא כואב זה? ג. במקרה שכן, מתי כיצד עליי לציין זאת? ד. האם נגזר על כל מי שפגם\סרח\שגה\טעה\תעה (אך חזר למוטב) להיחשב לסוג ב’ או למוקצה מחמת העדר דתיות נאותה ומספקת? ( הקב"ה מקבל שבים אליו. אם כן, מדוע אנו, המנסים ללכת בדרכיו, הקטנים שרק רוצים להקים בית כשר בישראל, איננו מצליחים "לסלוח ולשכוח" ומסתכלים רק על העבר המסובך והמפותל???) בתודה רבה לכבוד הרב...

לא צריך להזכיר את החולשות שהם נחלת העבר. אתה מתחתן עם ההווה שלך ולא עם העבר שלך. אחרי החתונה תוכל גם לספר סיפורי נוסטלגיה. בהצלחה