כידוע, יעקב אבינו הגיב למעשה שמעון ולוי "כלי חמס מכרותיהם" "ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה", ומן הסתם הוא לא הסכים עם הריגתה של עיר שלמה כואבת בגלל פשעו של אדם אחד. מניין לנו שהקב"ה הסכים עמם - בשונה מהערכתו המוסרית של אביהם? ואינני מתייחס לחששו התועלתני של יעקב: האשמתם בחמס - איננה מבטאת הערכה גבוהה

בס"ד שלום רב. שאלה יפה מאוד שאלת. אכן, מעשיהם של שמעון ולוי זכה לבקורת קשה על ידי יעקב, שללא ספק לא אהב את מעשיהם. דרכו הייתה דרך אחרת, ובחירתו היתה שונה, אך דבר זה מאוד לגיטימי שיש דרכים שונות. חשוב מאוד לדעת, שכשאנו לומדים על מעשיהם, אנו פוגשים אריכות גדולה בין המפרשים, ואף בהלכה מובא המעשה שלהם בבחינה הלכתית, דבר המראה שלא מדובר בזוג קנאים שעשו מעשה בלי חשיבה ובלי אחריות. הרמב"ם כתב שהסיבה ששמעון ולוי הרגו את כל אנשי העיר היא שבני נח יש להם חיוב לקיים את שבע המצוות שלהם, ואם הם לא מקיימים אותן הם חייבים למות. אחד מהדברים שהתחייבו בני נח זה לעשות דינים. לפי מפרשים רבים הכוונה להקים בתי דין שידון בדברים שהם פוגעים בחברה, דברים סידוריים מדיניים ובין אישיים. אך לפי הרמב"ם אי קיום המשפט על מעשי עוולה הוא בגדר חיוב עונש מוות. כך גם היה מעשה שכם ואנשי עירו, שהם היו מחוייבים להרוג אותו על המעשה שהוא עשה, אך הם לא דנו אותו וקיבלו את המעשה שלו כדבר נכון והגיוני, ואף היו מוכנים לעשות זאת בעצמם. לכן לדעת הרמב"ם מותר היה לשמעון ולוי להרוג את כולם, שכולם היו שותפים בחיוב מיתה. כמובן שיש עוד הסברים רבים, ותוכל לקרוא ואפילו לשמוע שיעורים יפים ורבים על הנושאים האלו שהם מאוד מרתקים, אך לא ארצה בהזדמנות זו להרחיב יתר על המידה. לסיכום, אף שבאופן הפשוט יעקב לא הסכים עם המעשה, חשוב לדעת שגם שמעון ולוי לא עשו פעולה הנוגדת את ההלכה, ועל כך יש הסברים שונים כגון הסברו של הרמב"ם, שיש זמנים ומצבים שיש מצוה. סליחה שאני מקצר. בברכת שבת שלום הרב יצחק גרינבלט zahig1@gmail/com