שלום לכבוד הרב נשאלתי, אודות מי שמעוניין למכור כליה, ובתחילה קבע סכום של 100,000 שח וככל שהתקרב מועד הניתוח העלה את המחיר ל-400,000 ש"ח. (במקרה זה, מקרה אמיתי, גיסו של אדם נכון היה למכור! לא לתרום לגיסו-בעל אחותו, וכאמור הלך והתפיח את המחיר.) האם בנושא מכירת איברים אומרים כופין על מידת סדום ו/או רוח חכמים נוחה הימנו בהקשר של אי עמידה בהסכם? ברצוני לציין שהניתוח נעשה בסוף. האם החולה הנתרם יכול לומר שהסכמתי רק מן הפה ולחוץ ולכן אתן לך את הסכום הראשוני או על הצד שכבר שילם, האם יכול לתבוע בבית דין את ההפרש? אם ניתן אשמח לקבל גם מקורות לתשובה

שלום וברכה א. ספק סכנה לצורך הצלה: נחלקו הפוסקים האם צריך אדם להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל חברו מסכנה, או שאסור לעשות זאת (ראה סמ"ע תכו ס"ק ב ושו"ת רדב"ז ח"ג סי' א'נב). ולמעשה הכרעת הפוסקים היא שכאשר מדובר בחשש ברור של סכנה אין לעשות זאת; אך אין לחשוש יותר מידי, ואם מדובר בחשש קטן מותר ואף חובה להציל את חברו, שנאמר: "לא תעמוד על דם רעך" (ערוה"ש תכו,ד). ב. הקרבת איבר למען חברו: אין אדם חייב להקריב אחד מאבריו כדי להציל חברו (אף כשאין חשש סכנה), אך יש בכך מידת חסידות (שו"ת רדב"ז ח"ג סי' א'נב). ג. הסרת כליה כרוכה בסיכון מסויים, אך כיוון שמדובר בחשש קטן מותר ואף מצוה לתרום כליה (שו"ת יחו"ד ח"ג סי' פד), אך אין בכך חובה, כאמור. ד. תשלום על אברי הגוף: נחלקו חכמי דורנו בשאלה, האם יש לאדם בעלות על אברי גופו, וממילא האם שייכים בהם קניין ומכירה ('לאור ההלכה' לרב זוין, 'משפט שיילוק'). אמנם לכל הדעות ניתן לדרוש תשלום על עצם ההסכמה לתרום, מעשה שכלולים בו גם צער, הפסד ממון וכן סיכונים שונים. ה. שכר על עשיית מצוה: אמנם אין לדרוש שכר על עשיית מצוה (מלבד שכר בטלה), אך אם דרש שכר וסיכמו על תשלום - חובה לשלם לו (שו"ע יו"ד שלו,ג). ביחס לתרומת איברים יש להוסיף, שכיוון שאין בכך חיוב אלא רק מידת חסידות, נראה שאפשר לכתחילה לדרוש תשלום. ו. האם יכול לחזור בו: לדעה שיש קניין באיברי גופו, יש שכתבו שמועיל בזה קניין כסף, וממילא אם הנתרם שילם לתורם הפוטנציאלי עבור האיבר, אין התורם יכול לחזור בו. אולם, כל עוד לא ניתן תשלום לא נעשה קניין בדבר, מה שיכול לחייבו לא לחזור בו הוא הדיבור שלו, ועל כך בהמשך: ז. 'משטה אני בך': אמנם כאשר ישנו מחיר מקובל עבור מעשה או חפץ כלשהו, והאדם נאלץ מחמת מצבו להסכים לתשלום גבוה יותר באופן משמעותי – אינו חייב לשלם אלא את השכר הראוי לו. אך זאת דווקא בדבר שמחירו קצוב, ולא בדבר שרגילים לשלם עליו הרבה (שו"ע יו"ד שלו,ג וחו"מ רסד,ז). לגבי כליה נראה שאין מחיר קצוב, ויש הדורשים תשלום גבוה על מעשה שכזה, ולכן יש לשלם כפי שסוכם לבסוף. ח. מחוסר אמנה: המעלה את המחיר אחרי שסוכם בבירור על סכום מסויים, נחשב 'מחוסר אמנה' ואין רוח חכמים נוחה ממנו (שו"ע חו"מ רד, ז) ובארו הראשונים שהכוונה שיש חיוב לקיים את הנאמר, ואם לא מקיים דיבורו אפשר לכנותו רשע.( שו"ת מהר"ם מינץ (קא) בשם מהר"ם, וכן במרדכי) האם גם בנידון דידן ייחשב התורם 'מחוסר אמנה'? ט. מתנה מרובה: אדם שהבטיח לחברו שיתן לו מתנה מרובה וחזר בו, אינו נחשב 'מחוסר אמנה' (שו"ע חו"מ רד,ח). הטעם לכך הוא, שמן הסתם החבר לא סמכה דעתו שבאמת יתן לו. אמנם הסכום הראשוני (100,000 ₪) אינו רחוק מהתשלום המקובל על תרומת כליה, אך אעפ"כ נראה שבעסקה מסוג זה, שבה התורם מסכים לעשיית פעולה מאוד משמעותית בגופו, עצם ההסכמה נחשבת כ'מתנה מרובה', שלא סמכה דעתו של הנתרם, ולכן אם התורם חזר בו או שהעלה את הסכום אינו נחשב 'מחוסר אמנה'. י. מסקנה: בשאלה הנידונה נראה שיכול התורם להעלות את הסכום, ואם הנתרם הסכים לכך – חייב הוא לשלם כפי שסוכם לבסוף. יא. אמנם, אם בעקבות הסכמת התורם התחיל הנתרם בהליך משמעותי, כגון שכבר הוצאה כלייתו, ואז רוצה התורם להעלות את המחיר מעבר למקובל – יכול הנתרם להטעותו ולומר שמסכים למחיר הגבוה, אך למעשה יתחייב לשלם לו רק את המחיר הראשוני, ואף אם שילם כבר את הסכום הגבוה יצטרך התורם להחזיר את ההפרש (חו"מ שלג, ה). יב. "דינא דמלכותא דינא": כל זאת מבחינה הלכתית, אך החוק בארץ אוסר על תרומת איברים בתשלום, ולעסקה כזו אין תוקף חוקי, לכן למעשה יש לשאול רב כיצד לנהוג. יג. רפואה שלמה! הרב מרדכי קטן