במשניות מבוארות קהתי במסכת נזיר פרק ב משניות ט’ וי’ בפירוש רשי בסוף משנה י’ כתב שאם נולד לו בן לאחר שבעים סותר את הכל ומתחיל למנות את של בנו ומגלח ואחר כך מונה מאה שלו. במה דברים אמרוים בנזירות מרובה אבל בנזירות מועטת אינו סותר כלל. א. למה מונה שוב 100 יום לטעם רש"י? ב.למה בנזירות מועטת הדבר שונה. שנזירות מועטת מתחברת ובנזירות ארוכה מגלח באמצע?

א. מאחר ואין לו 30 יום העומדים בפני עצמן, הרי שאין לו אפשרות לגלח על נזירות בנו ושוב לגלח על הנזירות שלו. מאחר ואי אפשר לגלח על פחות משלושים יום צריך שתהיה בנזירות השניה לפחות 30 יום בכדי שהיא תצטרף לנזירות שהייתה לפני הנזירות שעל בנו. ב. בנזירות מועטת ניתן לגלח על שתי הנזירויות יחד, כלומר: לאחר 60 יום, ואז הגילוח הוא על נזירות של לפחות 30 יום. אולם בנזירות מרובה, לשיטה זו, חייבים לגלח על כל נזירות.