אם ביהדות העיקר זה העמל של אדם ולא תוצאות מעשיו וכל אחד נמדד לפי דיליה, א"כ מדוע במעשה רב פרידא, בעירובין נד, הרב קיבל שכר ואילו תלמידו שטרח ועמל להבין לפי כוחותיו לא קיבל שכר?

שלום רב, זו ממש הגמ' שממנה ניתן להוכיח עד כמה העיקר הוא היגיעה ולא התוצאה, הרי לפי התוצאות רב פרידא היה משקיע בתלמיד כשרוני יותר שתפיסתו טובה יותר. כאן החידוש שאותו תלמיד ואותו רב לימדו אותנו מהי השקעה בעמל ולא בתוצאה. גם לתלמיד ניתן שכר ולא רק לרב פרידא. כל טוב