ראובן נסע עם חברו טרמפ מגוש דן לירושלים וכעת החבר מבקש השתתפות בדלק. ראובן אומר לא חשבתי שיקח כסף. התוספות [ב"ק דף כ עמוד ב] כותבים שאם הנהנה לא היה מוכן לשלם עבור הנאתו, ואם היה יודע שזה עולה כסף היה מוותר על זה. ונפסק, חו"מ, שסג, ח. מה הדין במקרה זה?

שלום וברכה, התשובה בקצרה: אם לא סיכמו מראש על הטרמפ, אלא הנהג אסף את ראובן במהלך הנסיעה, ראובן פטור מלשלם מפני שברור שהמנהג הוא לא לקחת כסף על כך (אמנם שמעתי שברוסיה המנהג הוא לקחת כסף גם בציור כזה וממילא שם יהיה חייב). אם סיכמו לפני הנסיעה לנסוע יחד, נראה שאם זו נסיעה שברור שהנהג היה נוסע בכל מקרה, ראובן פטור מפני שהמנהג הוא לא לקחת כסף. ואם זו נסיעה שאפשר לחשוב שהוציא את הרכב במיוחד (כגון: נסיעה לחתונה וכדומה), והנהג אכן טוען שלולא שהיה ראובן מצטרף אליו לא היה מוציא את הרכב, יכול הנהג לתבוע מראובן דמי השתתפות בנסיעה, אלא אם כן ראובן יוכיח שהמנהג הברור במקומם הוא שנהגים לא דורשים כסף מטרמפיסטים או שברור לכל שראובן הוא אדם שלא מוציא כסף על נסיעות כאלה. הרחבה: הרמ"א בסימן רמ"ו סעיף י"ז כותב " האומר לחברו אכול עמי צריך לשלם לו ולא אמרינן מתנה קא יהיב ליה" דהיינו ההנחה הפשוטה כאשר אדם נותן משהו לחברו אין כוונתו למתנה, ומסיים הרמ"א "ודווקא דליכא הוכחה שנתן לו לשם מתנה" ולכן אם מנהג המקום ברור שנתן לשם מתנה אין הוא יכול לתבוע כסף. במקרה שהבאנו, שטוען הנהג שהתכוון לקחת כסף אין לפטור את ראובן מטעם זה נהנה וזה לא חסר מפני שכל אדם נוסף שנוסע ברכב מוסיף לצריכת הדלק, ודומה הדבר למה שפסק השו"ע בסימן שס"ג סעיף ז' שאם אדם דר בבית חברו והזיק לו היזק קטן בכך שהשחיר לו את קירות ביתו חייב לשלם את מלוא תשלום השכירות, וא"כ גם כאן חייב לשלם את חלקו בהוצאות, ופטור רק מטעם שברור שזה המנהג. המקרה שהבאנו שהנהג טוען שלא היה מוציא את הרכב אם היה יודע שראובן לא היה משלם, וראובן טוען שלא היה מצטרף, נראה לדמות זאת למקיף וניקף שכמו ששם אם הניקף לא גילה דעתו מראש שאינו נהנה מן ההקפה אין הוא יכול לטעון אחר כך שאין זו הנאה בשבילו (חו"מ קנ"ח ט') כך גם פה ראובן לא יכול לטעון שאינו נהנה, אמנם אם ידוע ומפורסם שראובן לא מוציא כסף על נסיעות כאלה ברור שאין הוא נהנה ואז הוא פטור מלשלם, ואמנם פסק השו"ע בסימן שס"ג כרי"ף שזה לא נהנה וזה חסר חייב, אך פה שהנהג גם נהנה מן הנסיעה נראה לדמות זאת למקיף וניקף. בברכה הרב יהודה חי לנזר