לרב שלום וברכה, יש מספר דברים המפריעים לי ביחס היהדות לנשים אי אפשר להתעלם מכך שהתורה מפלה את הנשים,בתנ"ך ניתן לראות זאת בצורה קיצונית יותר(ריבוי נשים לגבר אחד,עונשים חמורים לאישה שבגדה ואילו לבעל לא מוזכר שום עונש וכ’ו) שזה גם דברים שמפריעים לי בתור דתיה אך גם היום ישנם הרבה איסורים שמפלים את האישה. כגון: 1. מדוע אנו הנשים צריכות כלכך להשתדל להיות צנועות אם הבעיה היא בגברים,מדוע שהם לא יעבדו על עצמם שלא להרהר ישר במחשבות כשהם רואים מעט עור חשוף? 2. מדוע לאישה אין אפשרות לפתח קריירה מקצועית או סתם תחביב בתחום השירה והמשחק ? כל עוד היא מופיעה בלבוש צנוע ולא שרה שירים לא צנועים או משחקת תפקידים כאלה מה הבעיה בכך? 3. מדוע בגירושים ברבנות דווקא הבעל מגרש את האישה וחייב לומר "מגורשת" אף אם היא זו שמגרשת אותו? 4. מדוע בברכות השחר הגברים מברכים על כך שאלוקים לא ברא אותם כנשים ואנו צריכות להסתפק ב"ברוך שלא עשני כרצונו" כמעין בריאה שהיא ברירת מחדל 5. מדוע אישה נשואה צריכה סממן שיראה זאת (ועוד סממן שכשאני חושבת עליו בעתיד הוא גורם לי צער מעצם המחשבה שאצטרך לכסות את שערי ,דבר שחשוב לנו הנשים) ואילו הגברים לא? ובקשר לכיסוי ראש למדתי שלפי הגמרא נשים פעם היו מסתובבות עם כיסוי מעין כיפה בוכרית שמכסה את מרכז הראש בלבד ואילו משום שנשנים לקחו על עצמן הוחמר הדין אך כיום אם את נמצאת בסביבה שרובה לא שמה כיסוי ראש ניתו להקל,האם זה נכון? יש לי עוד המון שאלות אך אסתפק בנ"ל בינתיים אשמח לקבל תשובות תודה מראש (:

שלום רב, חבל שאני כאיש צריך לענות לך. אני מניח שנשים יכולות להבין יותר לעומק את הכאב שלך ולענות לך ממקום נשי, ממקום שמבין יותר את הנפש הנשית. אנו מוצאים דברים רבים שנוגע לנשים. ודאי שחלק מהדברים נובעים ממבנה חברתי שהיה בדורות הראשונים. היום המקום של האישה השתנה ויתכן שבחלק מן הנושאים אנו צריכים להתאים את ההוראות למצב החדש בו נשים מלאות דעת, חכמה וכישורים שאינם משאירים את האישה רק בירכי ביתה. אולם יש חשיבות גם לזהות את הדברים הגרעיניים והמהותיים בנוגע למקום של האישה לפי המבט התורני. אין לנו ספק שהמצב של התרבות המערבית, בו אישה מגיעה לחתונה כשהיא כמעט ואינה לבושה ואילו הגברים מגיעים לבושי חליפות, מעידה על המקום הנמוך שמגיעים ללא מידת צניעות. אין לפרש את ההתנהגות המערבית בטענות על שחרור האישה וכד'. מדובר על תרבות שכשהיא רואה אישה היא רואה את גופה. כך מחשיבים אותה וכך האישה מחשיבה את עצמה. האמונה באה ליצור אקלים הפוך. הצניעות של היופי החיצוי של האישה נעוד ליצור אקלים שבו היחס לאישה לא מתחיל ונגמר בהופעה החיצונית גופנית שלה. הצניעות מאפשרת להתייחס לאישה כאישיות שלא נמדדת ביופי החיצוני שלה. את היופי החיצוני של האישה אנו משאירים רק כדבר נעוד ליצור דבקות וחיבור בין איש ואישה בהקמת התא המשפחתי. 2. בנוגע לפיתוח הכישרונות היצרתיים של האישה במשחק ושירה. אישה יכולה לפתח כשרונות אלו אולם כשרונות אלו יבואו לידי ביטוי בקהל נשים. הנושא נוגע להבנת מושג הקדושה שהינו אתגר מיוחד לעם ישראל. אם היינו מסתפקים בדרך שקדמה לתורה אין לנו צורך לפרוש מזרימת החיים הטבעים שכוללים את ההתנהגות הרגילה שמתאימה לבני נח אבל עם ישראל הינו עם מיוחד שלא יכול להסתפק בכך שהוא חיי חיים טבעיים רגילים. אנו רוצים לרומם את החיים שלנו שיהיו יותר מחיים ברמת דרך ארץ. לשם כך אנו לוקחים את כל כוחות החיים שלנו ומשתמשים בהם בצורה יחודית לנו. החן המיוחד שיש לאישה אנו שומרים אותו רק למיוחדות של קשר שיש בין איש ואישה. תארי לך שתתחתני עם איש שהוא לא יסתכל על שום אישה מלמבד מה שהוא רואה את החן הנשי שלך. זו מתנה נפלאה שהאיש שלך הוא רק שלך. הוא לא מוצא שום חן נשי בשום אישה אחרת בעולם. זה יוצר יחודיות של קשר בין איש לאישתו. החינוך לקדשוה נוצר על ידי שמירת החן הנשי רק לאיש שלה. אי שמירה עליו פוגע ברמה הגבוהה שאנו רוצים להגיע אליה. אם כן, לא מדובר על הלכות שגורמות בהכרח לפריצות אולם הלכות אלו מובילות אותנו לאקלים אישי עם אכויות גדולות יותר מהבנוניות של כל העולם כולו. 3. במבט התורני האיש הוא זה שצריך בקידושין לדאוג לכל צורכי הקיום של אישתו ומשפחתו. האישה אינה חייבת להיות שותפה למלחמת הקיום וההשרדות בעולם הזה, את המלחמה על הפרנסה האיש צריך לנהל. האישה צריכה להביא את הצד העדין היפה והמתוק של החיים. האיש צריך בסיסית לדאוג לכל צרכיה. גם הפסקת הקשר בין האיש והאישה הוא נוגע לכך שהאיש מפסיק להיות הדואג לצורכי האישה, לכן האיש הוא המגרש. במקום שהאישה מאוכזבת מן האיש ותובעת להפסיק את הקשר, במקרים רבים היא תצליח להביא את האיש למקום שבו יחייבו אותו להפסיק את הקשר. [ההלכה היהודית מכירה בכך שהקלות שבגירושין היא גם דבר שלא תמיד מטיב עם התא המשפחתי. יש חשיבות ליצור יציבות בתא המשפחתי. היציבות ודאי שלא תהיה מושגת בכפיה אבל גם לא תהיה מושגת אם על כל מריבה בקלות יתפרק התא המשפחתי]. 4. הברכות מדברות על המעבר בין מצב השינה למצב היקיצה והערנות. אצל האיש המחוייבויות המצוותיות שלו רבות יותר. המצוות מתחדשות בכל יום כשהזמן העיקרי שבו מקימיים את המצוות זה ביום. מביעים זאת בשמחה בברכה שבא אנו מודים על כך שאנו זכרים שמתחייבים ביום חדש עם מצוות רבות חדשות. אצל הנשים, שלא מחוייבות במצוות עשה שהזמן גרמא, מגיע הבוקר ולא משתנה מבחינת עולם המצוות משהו מהותי שתיקנו בעבורו ברכה. האישה מנסחת ברכה שבו היא מביעה את הבנתה שיש את האישיות הגברית, שנבנית תוך כדי ריבוי מצוות, ויש את הנשים שנבנות דרך ההודאה לקב"ה והרצון האלוקי ביום זה כהמשך וכרצף של חיים שנתן לך הקב"ה. 5. אישה נשואה מוסיפה צניעות כדי להדגיש לעצמה ולבעלה שהיא את כל כולה נותנת רק בתוך הבית. גם החן והיופי של השער נשאר רק לאיש המיוחד שלה. [כאן כדאי לשמוע אישה. אני לא חיי את הקושי שבוויתור על המשך טבעיות החיים בכך שהשיער הרענן הטבעי ממשיך להיות עם האישה בכל מצב. זה כנראה חלק מהזהות שלה. ואת זה מבקשים מהאישה להצניע.] לגוף ההלכה, מקובל על דעת רוב ככל הפוסקים שמדת יהודית יש לכסות את כל שער ראשה מלבד טפח. כל טוב