שלום רב, בשנים האחרונות אני עובר תהליך ארוך של התחזקות. בתקופה האחרונה, לאחר התלבטות רבה מאוד, הגעתי למסקנה שאני מרגיש מוכן ורוצה להתחיל לקיים מצוות ציצית. עם-זאת, אני לא מרגיש עדיין מוכן לחבוש כיפה (עם כל הצער שבדבר). באופן ישיר, הדבר מביא לכך שאני עדיין לא מברך ברכות שונות במהלך היום (אכילה, שתייה, אשר יצר) שכן, איני חובש כיפה. החשש שלי הוא שאם אלבש ציצית ואמשיך לא לחבוש כיפה, אני למעשה מאבד את כל הערך והמטרה של מצווה זו- "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותי.." אשמח לקבל עצה בעניין. האם לחכות מעט עם לבישת הציצית עד אשר ארגיש מוכן לחבוש כיפה גם כן או, להתחיל ללבוש ציצית כבר עכשיו ולהתנהל כמו שתיארתי לעיל? אם אפשר עוד שאלה קטנה בנוסף- יש לי גם חשש שההשפעה של הציצית על דרך ההתנהלות שלי ועל המידות תפוג לאחר זמן מה, כאשר אתרגל אליה וכבר לא אשים לב שהיא עליי. מה דעת הרב בנושא? האם אפשר למנוע מצב כזה? תודה רבה!

ב"ה שלום לך. שמחתי לקרוא על תהליך ההתחזקות שלך, ואני בטוח שתזכה ממנו להמון דברים נפלאים, הן שכר בעולם הבא, והן עונג ביום יום שלך. חשוב מאוד לדעת, שכל מצווה היא אוצר אדיר, אוצר שאין כמותו בכל העולם. ה' יתברך כל כך אוהב אותנו, שהוא נתן לנו המון המון אוצרות, וכמה אוצרות שאנו זוכים לממש, אנו זוכים בהם ממש יום יום שעה שעה. באופן טבעי, להרבה מאוד אנשים שרוצים להתקדם ולהתחזק, יש דברים שהם יותר קשים להם ויש דברים שבאים להם ביתר קלות. לאחד דבר מסויים קשה יותר, ואילו לאחר, דבר אחר יותר קל. חשוב מאוד שכל אחד שרוצה להתקדם, יתקדם, ולפחות בדברים שיותר קל לו עכשיו. פעמים רבות שאדם זוכה להתקדם בדברים מסויימים, ואחר שהוא מתרגל להם, יותר קל לו לקחת עוד דברים ועוד דברים, עד שהוא גם לוקח את הדברים שבהתחלה היה לו יותר קשה, והוא מגלה שהכל אפשרי. אל תתעכב על הכיפה, תמשיך עם הציצית, שהיא מצווה מאוד גדולה וחשובה, ובעזרת ה' בבוא הזמן גם תרגיש שאתה מסוגל לחבוש כיפה. אחד מהכללים החשובים ביותר הוא שמצווה לא מעכבת מצווה אחרת, כל מצווה היא אוצר בפני עצמו ולכן חשוב לתפוס את האוצר הזה, ולא לחשוב על האוצרות האחרים שעדיין אנו לא מסוגלים לתפוס. תתחיל עם הציצית, ותזרום איתה, תרגיש איתה טוב, תשמח בזכות הגדולה שיש לך, שאתה זוכה לקיים מצווה גדולה כל כך. אמנם, באופן טבעי, בדרך כלל בהתחלה יש התרגשות גדולה יותר, ובמשך הזמן ההתרגשות עוברת, אך חשוב שלא לחשוב על מה יהיה אחר כך, אלא להתרגש עכשיו, ולהמשיך מיכך הלאה. הסיבה שההתרגשות מהציצית עוברת לאחר זמן היא כדי לדחוף את האדם לדברים נוספים ולא פחות חשובים. אם אדם היה מרגיש עם אותה המצווה, כל הזמן את אותה ההתרגשות, הוא היה מסתפק בה ונשאר באותו המקום למשך כל הזמן, לכן תכנן רבונו של עולם, שהאדם בטבעו יתרגל לדברים ויהיה חייב להמשיך הלאה, להמשיך ולהתקדם. כמובן שאפשר להחיות את התחושה של מצוות הציצית, על ידי לימוד של מעלתה, ועל ידי אזכור חוזר ומתמיד של גדולתה, אך חשוב לדעת שעצם הירידה בהתרגשות יש לה תפקיד חשוב מאוד, ולא נכון להילחם בה, חשוב להמשיך הלאה. התחל עם הציצית, וכשתרגיש שהיא כבר לא ממלאת אותך, ושהיא נהיית יותר טכנית, המשיך במצווה נוספת, וכל פעם תוסיף הלאה. מצד אחד הציצית תהיה כבר הרגל, אך מצד שני היא תהיה קלה מאוד, שאתה תתרגל אליה. שתהיה לך המון המון הצלחה, ואשמח לעזור לך עוד בכל מה שאוכל, תרגיש חופשי לשלח אלי שאלות ובקשות, ואשמח לעזור. בברכה הרב יצחק גרינבלט.