הרב טוען שאי אפשר לאדם להוכיח את האקסיומות של אמיתות השכל , ואמיתות העולם , אך טוען שיש בשאלתי צביעות שכן בשאר הנושאים בעולם אני כן סומך על צופני הפנימי שנעזר בחושי , מוסיף שהאמונה היא כוח שיש בנו ,וממשיך להסביר כי ברור לנו שהקב"ה קיים כמו שברור לאדם שאביו קיים - "כשם שיש לאדם ודאות שאביו הוא אביו. מנין לו זאת? האם יש לו עדות על כך? אלא שכל החיים מסתדרים רק לפי האמת הזאת שאביו זה אביו. מאות ואלפי רגעים מבססים את זה שאביו הוא אביו. ואם אביו הוא לא אביו האמיתי אלא אביו המאומץ הוא בטוח שהדבר יתגלה לו יהיו סימנים לכך. כמו שאדם ודאי כלפי אביו על אחת כמה וכמה אנו ודאים כלפי אבינו שבשמים" הרב , את אותה בעיה / קושיה שיש לי לגבי ה’ , יש לי גם לגבי העולם , ברוב זמן חיי איני מרגיש את אותו "כוח אמונה" והוא אינו מעניק לי וודאות אמיתית כשאינני מרגישו, ובאמת איני בטוח שאבי הוא אבי.

שלום רב, אין לי פתרון חד שנוגע לחסרון האמונה. אני בכל אופן מאמין שבהתבוננות יום יומית ובהתרגלות לצייר ציורי אמונה לבסוף האמונה תקבע בנפש. כל טוב