מעבר ישיבה

לכבוד הרב שלום, לאחרונה עולות במוחי מספר שאלות שמעיבות על ההתקדמות שלי בישיבה ומונעות ממני לגדול בתורה למרות בחירתי בכך. כדי להבהיר את העניין אספר מעט על עצמי. נולדתי למשפחה לא דתית, וכאשר הייתי בן 6 בערך אמי חזרה בתשובה. בגיל 12, עם המעבר לתיכון התקרבתי גם אני לדרך התורה ואמי שלחה אותי לישיבה תיכונית. הטעות הראשונה שלי היא שלא סיפרתי לאף אחד על המשפחה שלי, ולכן, על אף הקשיים במקצועות הקודש, נאלצתי לשדר כאילו הכל בסדר (אני מאשים גם את המערכת שלא מספיק ניסתה לראות מדוע אני כ"כ גרוע במקצועות אלו). לאחר שנות הישיבה התיכונית ולאחר שהתקדמתי בקיום המצוות, אך ללא הדרכה של רב בכלל, בחרתי ללכת ללמוד בישיבת הסדר. אמי בהתחלה לא אהבה את הרעיון, כי רצתה אותי קרוב אליה, ואכן הדבר היה כרוך בהרבה ויכוחים אבל בסוף היא השלימה עם המצב. בשיעור א’ בישיבה למדתי לפי התוכנית של הישיבה בדיוק והכל התנהל כשורה, כך גם בשיעור ב’ בחלקו שמתי דגש על הכנה הלכתית לצבא. אבל לאחר שירות צבאי כתומכ"ל חזרתי לישיבה בחנוכה (גיוס אוג’) מבולבל וללא רצון להיות שם. כי למרות שאהבתי את האנשים בישיבה, חיפשתי אווירה יותר למדנית וחיפשתי מקום שאמצא בו רב שידע להנחות אותי מה ואיך ללמוד כדי להשלים את הפערים הרבים שיש לי ואת הדברים שחשוב לי לדעת. המחשבה הראשונה שלי, עוד טרם חזרתי לישיבה , הייתה שאני צריך בדחיפות לעבור ישיבה אבל עכב החשש הגדול שבגלל המחסור החמור שיש לי בידע תורני אני לא אמצא את עצמי באף ישיבה, גרם לי להמשיך באותה ישיבה, אך עם שינויים קלים בדרך ההתנהלות שלי. אפשר לומר שלפני ’בין הזמנים’ של פסח די הגעתי לנקודה טובה מבחינת הלימוד בישיבה, אבל כל כמה זמן תוקפת אותי המחשבה שאני צריך לעבור ישיבה. אני מסתכל לגבי ההמשך, לסוף שיעור הא ומתמלא ייאוש, כי הזמן שנותר קצר מדי להכיל את כל מה שאני צריך ורוצה ללמוד, אני חושב על חתונה אבל מבין שללא הכנה נכונה מבחינה הלכתית לפחות, לא אוכל לבנות בית כפי שאני מצפה מעצמי. כמו-כן, גם מבחינה אמונית: אמנם האמונה שלי בד’ חזקה אך אני חושש שאם יבואו ויתקילו אותי בשאלות אמוניות לא תהיה לי תשובה נכונה, כיוון שלא למדתי מספיק אמונה. *אולי פשוט אני מצפה מעצמי יותר מדי. כבר חשבתי מספר פעמים שאולי היה עדיף לי להשאר בצבא עוד תקופה, כדי שהתמודדות עם החזרה לישיבה תהיה יותר קלה וכדי שאהיה מספיק בוגר לקבל החלטה בנוגע לישיבה. כעת אני די נואש מללמוד תורה, כיוון שאני מבין שעולם התורה גדול מדי, ואני חש שכמה שלא אלמד, לא אצליח להקיף ולו מעט ממנו וגם אם כן- לא ישאר במוחי כמעט כלום. למרות שנאמר "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה"- קשה לי להפנים דבר זה. אשמח לייעוץ בהקשר למעבר ישיבה וכן בנוגע לשאר העניינים שהזכרתי. בתודה ובברכה.

שלום רב: לא ברור לי מה הצדדים לעבור ישיבה. אין אדם לומד אלא היכן שליבו חפץ. אם יש מקום אחר שבו אתה חפץ אין מניעה לעבור. אבל סתם בגלל מחשבה אולי יש מקום אחר טוב יותר זה לא מצדיק לעבור ישיבה. בכל אופן אתה בעצמך מבין שאין לך בעיה אוביקטיבית. הקושי בעיקר בכך שאתה לא שמח בחלקך. גם המחשבה שכדי להקים בית צריך להיות בקי בכל עניני ההלכה או בכל שאלות האמונה אינה נכונה. אתה מספיק בוגר. חלק מן הבגרות שלנו היא להבין שיש בנו בתוכנו תשתית בריאה אויתה שאיתה אנו מתקדמים. בחיים מתעוררות שאלות רבות. בגלל האיתנות הפנימית אנו יודעים שלא מתים מכך שיש לנו שאלות. מותר שיהיו לנו שאלות ולא לכל שאלה יש תשובה מידית. יש שאלות שהתשובה יכולה להיות במהירות מתוך עיון בספר. יש שצריך להוועץ ברב . ויש שאלות שלוקח לנו שנים לענות להם. אולם האמונה הבסיסית היא מספיק יציבה שמאפשרת לנו להתקדם תוך כדי שאלות. אי מציע שתתחיל להיפגש לצורך הקמת בית. לאחר שתמצא את בת זוגך תשאר שנה לידי הישיבה כדי שתקים את ביתך מתוך תורה. לאחר מכן העיקר זה לקבוע עתים לתורה. כל טוב